כבוד ה' יאספך · תעלומה

אזעקה למקרה דחוף

יוסי ישב בשיחה עם חבריו, כשלפתע הפלאפון שלו צלצל. "שנייה" אמר לחבר איתו דיבר, הוציא את הפלאפון מכיסו וענה. "שמואל, מה קורה? שעמם לך והבנת שבלעדי אין טעם לחיים?". שמואל צחק קלות בצד השני של הקו. "כן, בדיוק זה.. שלמה בדיוק אמור להגיע, ואמרתי שאני אתן לך צלצול". יוסי הסתכל על חבריו ובחן את המצב. מצד אחד הוא עכשיו באמצע שיחה סוערת על המלחמה, אבל מצד שני.. שלמה באמת לאט לאט משתפר, ויכול להיות שהם זקוקים לעזרתו. גם מבחינה רוחנית, וגם מבחינה בידורית.. נגמלה החלטה בליבו. "אני שם" אמר לשמואל. "תכין את השולחן פינג פונג, ותנסה הפעם באמת להביא כיבוד..". שמואל צחק קלות. "אין בעיה, סגור". יוסי ניתק את השיחה, ופנה לחבריו. "תקשיבו, אני חייב ללכת, הזעיקו אותי למקרה דחוף של חוסר טעם בחיים.. אבל תדעו לכם שאני צדקתי בכל הקטע של טראמפ" אמר יוסי, וברח לפני שחבריו הספיקו לענות.

דבר קטן אצלו

שמואל ושלמה ישבו בחדרו הקטן של שמואל, ודנו בסוגיה. "אז הבנו מה העניין של הכלים, ושל הציון הקדוש, אבל יש משהו שלא מסתדר לי..". שמואל הביט בחברו בעניין. "מה העניין עם הנשמות שבעל השדה מתקן? והנשמות שרבינו אמר שהוא מתקן באומן? אני מבין שכולנו צריכים תיקון וכלים כדי לעשות תשובה, כמו שלמדנו בערבית ד', אבל איך כל זה קשור לנשמות?". שמואל הרהר בדבר וחיוך קטן עלה על פניו. "כמו תמיד, יש לך שאלות חזקות שלמה.. אני חושב שאנחנו צריכים להתקדם לתקס"ז". שלמה כיווץ גבותיו. "אני אסביר.. אשתו של רבינו הקדוש נפטרה, והוא אמר להם תורה נפלאה על היאספות הנפש אל הכבוד". שמואל פתח את העותק שלו של חיי מוהר"ן והקריא לשלמה.

חיי מוהר"ן קנג

... וּבָאת אִשְׁתּוֹ לְשָׁם עַל שַׁבַּת הַגָּדוֹל וְלֹא רָצְתָה לְקַבֵּל רְפוּאוֹת מֵהַדּוֹקְטוֹר גַּרְדִּין רַק לִנְסֹעַ לְזַאסְלַאב לְהַדּוֹקְטוֹרִים דְּשָׁם וְנָסַע עִמָּהּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם לְפֶסַח וְגַם רַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק הָיָה עִמּוֹ שָׁם וְנָסְעוּ כֻּלָּם וּבָאוּ לְזַאסְלַאב סָמוּךְ לַפֶּסַח. וְגֹדֶל הַטִּלְטוּל שֶׁהָיָה לָהֶם שָׁם אֵין לְשַׁעֵר, וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר. וְנִתְעַכֵּב שָׁם עַד אַחַר שָׁבוּעוֹת. וּבְעֶרֶב שָׁבוּעוֹת נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ שָׁם, וַאֲנַחְנוּ נִתְקַבַּצְנוּ אֵלָיו וּבָאנוּ אֵלָיו עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת לְזַאסְלַאב. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָמַל עָלֵינוּ וְזָכִינוּ גַּם אָז לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תּוֹרָה נִפְלָאָה וּכְבָר נִדְפְּסָה בַּסֵּפֶר בְּסִימָן ס"ז:

שמואל הסתכל על שלמה כדי לבדוק אם הוא קלט את הדברים, הרים את העותק של ליקוטי מוהר"ן מהשולחן, והתחיל להקריא.

תורה סז אות א'

הַנֶּפֶשׁ הִיא יְקָרָה מְאֹד, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת זָהִיר בָּהּ וּלְשָׁמְרָהּ מְאֹד. עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, כְּשֶׁבָּא אֵיזֶה כָּבוֹד חָדָשׁ לָאָדָם. כִּי הַכָּבוֹד הוּא אֵם כָּל חַי, וְהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת. וּכְשֶׁהַנֶּפֶשׁ מִסְתַּלֶּקֶת, הִיא מִסְתַּלֶּקֶת אֶל הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא שָׁרְשָׁהּ, בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה נ"ח): "כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ". שֶׁהִסְתַּלְּקוּת וַאֲסִיפַת הַנְּפָשׁוֹת הֵם לְתוֹךְ הַכָּבוֹד כִּי שָׁם שָׁרְשָׁם כַּנַּ"ל:

"איך זה קשור?" שאל שלמה. שמואל הנהן. "אני חושב שר' נתן ישפוך לנו קצת אור על הסוגייה". הוא קם מהכיסא והביא את כרך ח' של ליקוטי הלכות, חושן משפט ב'.

חובל בחבירו ג' אות י'

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹסְעִין וְהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים. וְהָעִקָּר בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ כַּיָּדוּעַ שֶׁעִקַּר מַה שֶּׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הוּא בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַבְּרִית ... וְעַל פִּי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל מְבֹאָר הָעִנְיָן קְצָת כִּי עִקַּר פְּגַם הַבְּרִית הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַכָּבוֹד, כִּי אֵין בֹּשֶׁת אֶלָּא בִּמְקוֹם עֲרָיִין, בֹּשֶׁת הוּא פְּגַם וְהֵפֶךְ הַכָּבוֹד וְכַמּוּבָא עִנְיָן זֶה כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי כָּל הַנְּפָשׁוֹת יוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַצִּנּוֹר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא הַבְּרִית קֹדֶשׁ שֶׁמִּשָּׁם הוֹלָדַת וְהַמְשָׁכוֹת כָּל הַנְּפָשׁוֹת כַּיָּדוּעַ, וְהַנֶּפֶשׁ מִתְלַבֶּשֶׁת בַּכָּבוֹד שֶׁהִוא בְּחִינַת אֵם כָּל חָי, שֶׁהִוא בְּחִינַת הָאִשָּׁה יִרְאַת ה' כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן כְּשֶׁפּוֹגֵם חַס וְשָׁלוֹם בַּבְּרִית וּפוֹגֵם בְּטִפֵּי הַמֹּחַ שֶׁהֵם בְּחִינַת נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת, אֵלּוּ נְפָשׁוֹת נִקְרָאִין נְפָשׁוֹת עַרְטִילָאִין כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ שֶׁהֵם עֲרֻמִּים מִלְּבוּשׁ הַכָּבוֹד שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהִתְלַבֵּשׁ שָׁם כַּנַּ"ל, כִּי אֵין לְהַנֶּפֶשׁ חִיּוּת בְּלֹא לְבוּשׁ הַכָּבוֹד שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר חִיּוּתָהּ כַּנַּ"ל ... וְעַל כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים כְּשֶׁבָּאִין עַל קִבְרֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ וְשָׁם עִקַּר תִּקּוּן הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, כִּי הִסְתַּלְּקוּתָם וּקְבוּרָתָם הַקְּדוֹשָׁה הִוא עַל יְדֵי הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל הַהִסְתַּלְּקוּת וְהַקְּבוּרָה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁנִּקְרֵאת אֲסִיפָה.

... וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק בְּעֵת הִסְתַּלְּקוּתוֹ זוֹכֶה לְהִסְתַּלֵּק בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה אֶל כְּבוֹד ה' בִּבְחִינַת כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ. וְעַל כֵּן בִּמְקוֹם קְבוּרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁם אֲסִיפָתוֹ שָׁם שׁוֹרֶה כְּבוֹד ה' בְּחִינַת כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ כַּנַּ"ל וְכָל הַנְּפָשׁוֹת הַזּוֹכִין לָבוֹא לְשָׁם נִכְלָלִין בְּתוֹךְ כְּבוֹד ה' וְעַל יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּנָם, בִּפְרָט תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי כָּל הַפְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא פְּגַם הַכְּבוֹד ה', כִּי כָּל הַתּוֹרָה הִיא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר. ...

"פששש.." שלמה התפעל. "אז הנשמות הערטילאין זה בעצם ח"ו מפגם הברית.. ועיקר התיקון שלהם בקבר הצדיק.. עיקר התיקון בקבר הצדיק?". לפתע הבזיק רעיון במוחו של שלמה. "שניה.." אמר ומיהר לדפדף בעותק של חיי מוהר"ן שלפני רגע סגרו. "תראה מה כתוב כאן!"

חיי מוהר"ן קנא – קיץ תקס"ו - המשך

וּבְכָל עִנְיָן זֶה יֵשׁ הַרְבֵּה לְסַפֵּר כִּי יֵשׁ בְּכָל זֶה דְּבָרִים גְּנוּזִים מְאֹד גִּנְזַיָּא דְּמַלְכָּא אֲשֶׁר זָכָה לְהַשִּיג בְּכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה הֻכְרַח לְטַלְטֵל כָּל כָּךְ וְלִסְבֹּל יִסּוּרִים כָּל כָּךְ, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁל הַחַיִּים וּבִפְרָט נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים שֶׁבָּזֶה עָסַק בְּיוֹתֵר בְּסוֹף יָמָיו כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁמַּה שֶּׁעוֹשֶֹה עִמָּנוּ הוּא דָּבָר קָטָן אֶצְלוֹ וְזֶה אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשֹוֹת, אֲבָל הוּא צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּתִקּוּן נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים כִּי יֵשׁ נְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִין וְכוּ' כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר:

"אה נכון.." אמר שלמה ומיהר לספריית העץ הקטנה. "הנה", אמר והוציא עותק של שיחות הר"ן.

שיחות הר"ן קצה

מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני. זה אתם צריכים לעשות (כונתו: הינו מה שהוא עוסק עמנו להכניסנו ולקרבנו לעבודתו יתברך אפלו זאת הוא דבר קטן לפניו, וזה הדבר אנחנו צריכים לעשות, לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך. אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה). והייתי עומד ומשתומם כמתמיה, כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך:

ענה ואמר: יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל, וגדל הרחמנות שעליהם גדול ועצום מאד מאד יותר מעל החיים. כי הם כבר נכנסו בגוף ויש להם בנים ויש להם מצוות, אבל הרחמנות שעל אלו הנשמות הערומות הוא גדול מאד מאד. כי אינם יכולים לעלות למעלה, וגם למטה אינם יכולים להתלבש בגוף כנזכר לעיל. ...

"אתה מבין מה קורה כאן?!". שמואל הביט בחברו ואימץ את מחשבתו. "שמואל.. רבינו בעצם אמר להם עוד אז! זה התפקיד שלי, לתקן את הנשמות הערטילאין, שעיקר התיקון שלהם הוא בקבר הצדיק". שמואל פער את עיניו בהפתעה מהולה ביראה. הוא הניד את ראשו בפליאה. "אני מתחיל להבין את מה שר' נתן כתב..". "למה אתה מתכוון?" כיווץ שלמה את גבותיו בסימן שאלה. שמואל הרים את העותק של ימי מוהרנ"ת מהשולחן, בעודו מביט בשלמה ברצינות.

ימי מוהרנ"ת אות סז

גַּם נִתְחַזַּקְתִּי תֵּכֶף שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְקַבֵּץ יַחַד עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמֶין כְּמוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ וְהָיוּ לִי עַל זֶה כַּמָּה רְאָיוֹת מְבֹאָרוֹת מִדִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים כִּי דַּרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד בִּפְרָט בְּעִנְיַן צַוָּאָתוֹ עָלֵינוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ כִּי סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ לא שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ כִּי אִם דִּבּוּרִים מוּעָטִים וּקְצָת מֵהֶם נִרְשְׁמוּ לְמַעְלָה וְלא צִוָּה לָנוּ אָז שׁוּם הַנְהָגָה אֵיךְ לְהִתְנַהֵג אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא סִדֵּר לָנוּ יָפֶה וְלא צִוָּה לָנוּ כָּרָאוּי כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ מִקֹּדֶם כָּל הַיָּמִים שֶׁזָּכִינוּ לַעֲמֹד לְפָנָיו, בְּכֻלָּם לִמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, בְּחַיָּיו וּלְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ וּבִפְרָט כָּל הַדִּבּוּרִים וְהַשִּיחוֹת וְהַתּוֹרוֹת וְהַמַּעֲשִֹיּוֹת שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ מִיּוֹם שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ שֶׁכֻּלָּם הָיוּ צַוָּאוֹת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג תָּמִיד רַק שֶׁבְּחַיָּיו הָיוּ כַּמָּה דִּבּוּרִים שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי הֵיטֵב עַד הֵיכָן הֵם מַגִּיעִים, אֲבָל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הֵם חַיִּים וְקַיָּמִים לָעַד וְהֵם מַיִם נוֹבְעִים מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֶב אִישׁ וְהֵם טְמוּנִים בְּלִבִּי, וּבְכָל פַּעַם הֵם נוֹבְעִים מַיִם חַיִּים וּמְלַמְּדִים אוֹתָנוּ וּמַזְכִּירִים אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל הָעִנְיָנִים וַאֲנִי מֵבִין בְּכָל פַּעַם לְמַפְרֵעַ מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג וּבִפְרָט שֶׁהַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁאָמַר בְּפֵרוּשׁ לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים רַק לא שָֹמוּ לָהֶם לֵב אָז, רַק אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הֵבִינוּ וְרָאוּ הַכֹּל שֶׁצִּוָּה לָנוּ בְּפֵרוּשׁ עַל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הֵיטֵב בִּכְתָב:

"זה יכול להיות אחד מהדברים האלה שלמה, שרק למפרע הם הבינו למה רבינו התכוון". שלמה הביט בחברו והנהן.

צדיקים אמיתיים שמלאים רזין

"כן, הגעתי, זאת הכתובת נכון?" יוסי נכנס לתוך החדר הקטן, כשהוא מדבר אל מכשיר הפלאפון שלו כאילו הוא היה מכשיר קשר. "כן, יש לי כאן שני פצועים קשה, נראה שהם ממש על סף של למות מרוב שעמום..". שמואל ושלמה צחקו למראה הבחור בן השבע עשרה. "כן, זה מקרה קשה של צדיקות יתר, וחוסר חמור מאד מאד בפינג פונג. אני אתחיל בעירוי תת-וורידי של אקסל, ונראה איך מתקדמים משם". שמואל צחק בקול. "מה שלומך יוסי, באמת חסרת לנו". יוסי הוריד את הפלאפון שהיה צמוד לפיו וחייך. "תדעו לכם שוויתרתי עכשיו על ניצחון בטוח בוויכוח על המלחמה, רק בגלל שאני דואג לכם". שמואל הנהן בראשו בהערכה. "יוסי, הפעם הכנתי לך כיבוד רציני, זה במטבח בשתי צלחות פלסטיק, תרגיש חופשי לקחת". "יופי, סוף כל סוף" אמר יוסי ומיהר למטבח.

שלמה פנה אל חברו. "שמואל.. תעשה לי סדר כאן. בעל השדה עושה לנו את הכלים, בייחוד בראש השנה.. וביותר אחר ההסתלקות, הבנתי. ועיקר התיקון של הנשמות הערטילאין הוא גם כן בקבר הצדיק. אבל... איך התיקון של הנשמות הערטילאין קשור לראש השנה?". שמואל הנהן בהסכמה והרים גבותיו. "תן לי כמה דקות" אמר וחזר לכרך של ליקוטי הלכות שהיה מונח לידו. יוסי בינתיים חזר לחדר הקטן כשבידו שתי צלחות פלסטיק עמוסות בבמבה, ביסלי ומרשמלו. "תשמע שמואל" אמר יוסי בעוד חופן של חטיפים עשה את דרכו לתוך פיו, "באמת פינקת הפעם. אני שמח שעשית תשובה". שמואל חייך, וחזר לעיין בספר. יוסי התיישב כהרגלו על הספה הקטנה,, מנסה למצוא את התנוחה הכי שקועה שיכל, וחזר לאכול את החטיפים. "הנה", שמואל אמר והוריד את משקפיו מעל אפו, "כאן".

חובל בחבירו ג' אות כ'

וְעַל כֵּן הוֹלְכִין בְּיוֹתֵר עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי עִקַּר בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא לְהַעֲלוֹת וּלְגַדֵּל אֶת הַכָּבוֹד וְהַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד ה' וְכוּ' וְתִמְלֹךְ אַתָּה ה' וְכוּ' מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד שֶׁמַּזְכִּירִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּמָּה פְּעָמִים. ... וְעַל כֵּן נוֹהֲגִין לֵילֵךְ עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַכָּבוֹד הוּא עַל יְדֵי קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים כַּנַּ"ל שֶׁשָּׁם עִקַּר הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל. וְאָז עִקַּר זְמַן הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְֹרָאֵל, כִּי יִשְֹרָאֵל מִתְקַבְּצִין אָז בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לְגַדֵּל לְכַבֵּד וּלְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים, וְכָל מַה שֶּׁמִּתְקַבְּצִין יוֹתֵר אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בְּיַחַד נִתְכַּבֵּד וְנִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ בְּיוֹתֵר, כִּי בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ שֶׁעִקַּר כְּבוֹד וְהַדְרַת מֶלֶךְ בְּיוֹתֵר הוּא בְּרֹב עַם. וְעַל כֵּן אָז בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְסֻגָּל יוֹתֵר לְהִתְקַבֵּץ יַחַד עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כִּי אָז עִקַּר הַעֲלָאַת הַכָּבוֹד שֶׁמִּתְגַּדֵּל בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי רֹב עַם. ...

"פשש.." אמר שלמה. "אז עיקר העלאת הכבוד זה בראש השנה, ולכן מתקבצים! ר' נתן ממש למד מהתורה הזאת את העניין של הקיבוץ בראש השנה על מקום גניזתו הקדוש!!". שמואל הנהן כשהוא דוחף את משקפיו בחזרה במעלה אפו. יוסי הכין בקפידה תערובת מדויקת של ביסלי, במבה ומרשמלו, אותה אכל בהנאה. "אז אתה אומר שמואל.. שהנשמות הערטילאין שבעצם נתקנות על ידי הכבוד, גם הן בטח מיתתקנות בעיקר בראש השנה, לא?". שמואל הניח ידו על סנטרו, הטה ראשו הצידה קלות והנהן. "לכאורה," התחיל שמואל לומר כשלפתע יוסי פרץ לשיחה עם פה מלא. "נשמות ערטילאין? ראש השנה? למה אתם לא מסתכלים בחזקת קרקעות ה'? לקראת הסוף שמה..". שמואל, שלמד לקחת ברצינות את ההערות של הבחור בן השבע עשרה, חייך חיוך קטן ומיהר לספרייה הקטנה להוציא את כרך חושן משפט א' של ליקוטי הלכות. הוא דפדף בזריזות בדפים עד שלפתע אורו עיניו. "הנה, שלמה, זה כאן מפורש".

חזקת קרקעות ה' אות כ'

וְעַל יְדֵי כָּל זֶה מְתַקְּנִין הַלְּבוּשִׁין בְּחִינַת לְבוּשִׁין דִּנְהִירִין וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הַנַּ"ל וְכֵן תִּקּוּן פְּגַם הַבְּרִית שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁגּוֹרֵם נְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִין כַּמּוּבָא, כִּי מִתְתַּקְּנִין עַל יְדֵי הַלְּבוּשִׁין דִּנְהִירִין שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל וְהָעִקָּר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית עַל יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁמְּלֵאִים רָזִין כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַאֲמִין בָּהֶם בִּשְׁלֵמוּת שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְבוּשִׁין לְתוֹךְ נְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִין הַנַּ"ל שֶׁגָּרַם עַל יְדֵי חֲטָאָיו, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת עוֹשֶה וּמְדַבֵּר הַכֹּל בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת הַנַּ"ל שֶׁבָּזֶה עוֹסֵק בְּיוֹתֵר (כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר) וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל זֶה, כִּי יֵשׁ בָּזֶה נִסְתָּרוֹת הַרְבֵּה. אַךְ כְּלַל הַדָּבָר, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת בְּהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל וְכַנַּ"ל:

שלמה חייך והביט בשמחה והתרגשות אל עבר יוסי. "שלמה תירגע!" אמר יוסי והפנה אצבע לעבר שלמה, "זה לא אומר שאני חלק מהמסע שלכם!!". שלמה חייך.. "וודאי שלא, וודאי שלא..". יוסי סיים את החטיפים והלך לזרוק את צלחות הפלסטיק בפח שבמטבח. שמואל חייך אל שלמה בסיפוק. שלמה חייך בחזרה, אך היה נראה שהוא עדיין טרוד במשהו.

מי עושה מה?

"שמואל" אמר שלמה לחברו הטוב. "אני עדיין לא מבין.. בערבית ד' ר' נתן כותב שבעל השדה הוא זה שמחזיר בתשובה את כל הרחוקים, אבל בחיי מוהר"ן רבינו אומר לר' נתן שזה התפקיד שלהם!! והוא תפקידו לתקן את הנשמות הערטילאין..". שמואל עיכל את המידע החדש, נהנה בליבו מהחתירה הבלתי מתפשרת אחר האמת של ידידו הטוב. "תשמע שלמה.. מצד אחד כמעט כל משפט שני של ר' נתן כאן זה 'דברים גנוזים מאד', 'גנזיא דמלכא', 'נסתרות הרבה'.. אולי אתה חושד בכשרים, אבל אני מבטיח לך שאין לי עסק בנסתרות.." שלמה חייך חיוך גדול אל חברו וטפח על שכמו. "אבל.." אמר שמואל בנחישות, "יש לנו את ספרי רבינו ותלמידיו, שמגלים גם לנו בדרכים נפלאות מעט פה ומעט שם מהסודות הנוראים האלה..". שלמה הביט בחברו בתקווה, כשיוסי נכנס לחדר. "טוב שמואל, מספיק נתתי לכם לשחק בפינת ה'מסע המופלא אל האמת העוד יותר מופלאה'.. עכשיו הגיע הזמן להתאמן בפינג פונג!". "אני אומר לך" הוסיף יוסי בדאגה, "אני מרגיש שנפתלי סוויסה ברגעים אלה ממש מתכנן איך הוא מביס אותי..". שמואל חייך. "בוודאי.. הוא בטח נסע לשבוע השתלמות בסין רק בשביל זה..". יוסי הסתכל על שמואל בחמיצות.. "אתה חושב שאני צוחק?". "ח"ו, אני לוקח את זה בשיא הרצינות.." יוסי הסתכל על שמואל בחשדנות. "אל תדאג" אמר שמואל בטון מרגיע, "אם תשרוד במשחק מולי, לא יהיה לו שום סיכוי". יוסי נרגע וצעד אל עבר המרפסת בנחישות. שלמה נופף לשני החברים לשלום. "לצערי אני צריך ללכת" קרא אל שניהם. "שמואל, אל תשכח את השאלה שלי!". שמואל הנהן ויצא אל המרפסת בעקבות יוסי.

אל תלך ללקוט בשדה אחר..

שמואל התקלח לאחר המשחק עם יוסי, ולאחר שלבש את בגדי השינה שלו, רכן על ספרי ליקוטי הלכות המפוזרים על השולחן. "איפה ר' נתן היה יכול לדבר על זה.." שאל את עצמו והמשיך לדפדף בספרים, להסתכל במפתחות שבסופם, ולנסות למצוא רמזים. המשחק עם יוסי והיום הארוך נתנו את אותותיהם, ועפעפיו של שמואל החלו לצנוח. "הנשמות.. והכלים בעצם.. לכאורה.." התחיל שמואל למלמל בעוד ראשו נרכן ומצחו נופל על הספרים שמולו. "רק חמש דקות" חשב שמואל בליבו בעוד עיניו נעצמות והוא שוקע בשינה עמוקה.

"שמואל!" לפתע הוא שומע קול קורא אליו. "תתעורר, זה אני!" שמואל מתעורר ורואה דמות עטורת הוד מולו. הוא נבהל מהאור שבוקע מפניה של הדמות, ומסתיר את עיניו בידו. "אל תירא בני.." שמע שמואל את הדמות מדברת, ובדרך אותה הוא לא לגמרי הבין, הוא הרגיש וידע שהדמות שמולו הוא לא אחר מאשר ר' אברהם ב"ר נחמן זצוק"ל. לפתע שמע את הדמות אומרת לו בקול נעים ומלא אור, "שמחתי לראותך מעיין בספרי מורנו ורבינו מוהרנ"ת ז"ל, אך מדוע זה לא תביט בספריי?". שמואל השתומם למשמע השאלה, אך הדמות מיד הוסיפה, "אל תלך ללקוט בשדה אחר, אחוז בענף הכח, ותמצא את מבוקשך..". שמואל כיווץ גבותיו למשמע דבריו של הצדיק, אך מיד התעורר בחדרו מול ערימת הספרים. "אל תלך ללקוט בשדה אחר? אחוז בענף הכח?" תמה שמואל לעצמו בעודו מנער את שרעפי השינה שאפפו אותו. "אל תלך ללקוט בשדה אחר.." שמואל המשיך לחשוב. נגמלה החלטה בליבו להתקשר לשלמה חברו הטוב. "שלמה, אני מצטער על השעה.. זה אולי יישמע לך מוזר, אבל אתה חייב לשמוע מה חלמתי..". שלמה תמה למשמע דבריו של חברו, אך ידע ששמואל הוא אדם רציני ומיושב.. אם הוא לוקח את החלום ברצינות, סימן שיש דברים בגו. "אני בא" החליט שלמה במהירות ושם פעמיו בזריזות אל עבר ביתו של חברו.

שלמה נכנס לחדר הקטן בו נהגו ללמוד, ושמואל הזמין אותו לשבת על כיסא הפלסטיק וסיפר לו על דבר החלום. שלמה הסתכל ביראה מהולה בהתרגשות על חברו. "אני לא מאמין, ר' אברהם ב"ר נחמן התגלה אליך בעצמו! אנחנו באמת עוסקים כאן בדברים חשובים..". "כן" הנהן שמואל לחבירו. "אז מה נעשה עכשיו?" שאל שלמה. "תראה, לעבור על ספר ביאור הליקוטים.. יקח לי לפחות כמה ימים, כשאני רק בודק מה שקשור לנושא שלנו.. וכולי האי ואולי אני אמצא. אני חושב שאנחנו צריכים להבין את מה שר' אברהם ב"ר נחמן רמז לנו..". שלמה הנהן ברצינות. שני החברים התחילו לחשוב. "אל תלך ללקוט בשדה אחר.." חשב שלמה בקול. "אולי הוא מתכוון שלא תסתכל בספרים אחרים?". שמואל הסתכל על חברו בתמיהה. "נו, איך זה עוזר לנו בדיוק?". "נכון, אתה צודק.." אמר שלמה וחזר לחשוב. "ענף הכח.." אמר שמואל לעצמו.. "אולי זה מדבר על תורה ס"ו בליקוטי מוהר"ן, שהתלמידים של הצדיק הם כמו הענפים? ואז.. מוהרנ"ת זה ענף הכח?". שלמה הסתכל על חברו וכיווץ את גבותיו. "נו, ומה זה עוזר לנו?". "נכון.." אמר שמואל וחזר לחשוב. שלמה הביט בשמואל. "אני חושב שבשביל להבין את זה אני צריך לצאת לשדה". שמואל הביט בחבירו. "תשמע, אתה צודק, לא יודע אם אני אירדם או אשאר ער, אבל אם תהיה לך איזו הארה, תתקשר אלי..". שלמה קם בנחישות מהכיסא, ושם פעמיו אל החורשה הקרובה בה נהג להתבודד.

שלמה הסתובב בחורשה, כשהוא מנסה לכוון את מילותיו למה שמתרחש בליבו.. לאחר דקות ארוכות נפתח הפתח.. "ה'.. אתה מכיר אותי.. אני לא הצדיק הכי גדול בעולם.. אבל אני מרגיש שמשהו חסר לי. קשה לי ה'.. קשה לי בלי לדעת לאיפה אני נוסע, מה אני עושה.. מה בכלל קורה באומן? אני יודע, יש את העניין פשוט לציית את רבינו.. אבל התחלנו לגלות דברים כל כך נשגבים.. אני ממש משתוקק לעוד..". ליבו של שלמה התמלא בחשק פשוט ובלתי מוסבר והוא התחיל להתנועע קדימה ואחורה. "ה', ה', אוי.." נאנח שלמה כמה דקות ארוכות, עד שלפתע תפס מבטו עץ זית גדול ועתיק. הוא הכיר את העץ, והביט בו אולי עשרות אם לא מאות פעמים, אבל כרגע תפסה את מבטו ההסתעפות המיוחדת של הענפים.. הענפים נראו שמנים בתחילתם, ופתאום נעשו רזים, ויצאו במין ריקוד עתיק כזה לעבר השמים.. "איזו הסתעפות יפה של ענפים.." חשב לעצמו. "רגע! איזה מצחיק אני.. אל תלך ללקוט בשדה אחר.. ככה מתחילה תורה ס"ה! 'וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת, הֲלֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָֹדֶה אַחֵר'!, וענף זה סעיף!! אחוז בענף הכח זה תלמד את סעיף כ"ח!!!". שלמה כיווץ את אגרופיו בתנועת שמחה ותודה, ורץ לעבר ביתו של שמואל.

שמואל פתח את הדלת, שפשף את עיניו, וליווה את שלמה לחדר הקטן בצד הבית. "נו, גילו לך משהו משמים?". שלמה חייך, "אני מקווה מאד שכן! 'אל תלך ללקוט בשדה אחר' זה מרמז על תורה ס"ה, ואחוז בענף הכח מרמז על סעיף כ"ח בביאור הליקוטים על התורה!". שמואל חייך בסיפוק.. "זה נשמע נכון.. אבל יש רק דרך אחת לגלות". שמואל לקח מהספרייה את ספר ביאור הליקוטים, ופתח ביראת קודש מהולה בפחד מאכזבה את הפירוש על תורה ס"ה, סעיף כ"ח.

ביאור הליקוטים ס"ה אות כ"ח

שגם מכל הנ"ל תבין מרחוק, בדבריו הקדושים שדיבר מענין זה, ואמר לתלמידיו, שיעסקו בתיקון החיים, ושהוא מוכרח לעסוק בתיקון המתים. כי מרחוק תבין בכל הנ"ל, שלעוצם מלחמת הלוחם הנ"ל מדור לדור, והפלגת המריבה ומחלוקת נפשות ישראל מאתו שגרם בעצתו, הוכרח גם הוא להתעלות במיתתו לתכלית העליון הנ"ל, והתחבר עצמו בעלייתו גם לשאר כל הנשמות שסבבוהו עבור זה, להעלות בעלייתו גם אותם, לכל אחד על מקומו. אשר בכל התיקונים האלה בעצמם, מאיר ומזריח בתלמידיו, להתחבר לנפשות החיים ...

שלמה הביט בחברו וידיו רעדו. "זאת התשובה שמואל.. רבינו מתקן את נשמות המתים, ועל ידי זה מאיר ומזריח בתלמידים לקרב את נשמות החיים!". "אני מבין.. הכל בכח הצדיק", אמר שמואל והרהר בדברים. "אז בראש השנה רבינו עושה זאת ביותר, והוא זקוק לעזרה שלנו, שנבוא אליו וניתן לו כח לעשות את תיקוניו. אתערותא דלתתא.. שלמה, הוספנו עוד אבן בבניין הגדול שר' נתן בנה!". "כן" שלמה הנהן בשמחה.. "ובכלל, עדיין לא הגענו ללמברג..". שמואל הסתכל על חברו בתמיהה. "למברג?". "אתה לא זוכר מה מוהרנ"ת כתב? שלמה תפס את העותק של ימי מוהרנ"ת והקריא לחברו שוב את אותה פיסקה: 'כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ מִקֹּדֶם כָּל הַיָּמִים שֶׁזָּכִינוּ לַעֲמֹד לְפָנָיו, בְּכֻלָּם לִמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, בְּחַיָּיו וּלְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ וּבִפְרָט כָּל הַדִּבּוּרִים וְהַשִּיחוֹת וְהַתּוֹרוֹת וְהַמַּעֲשִֹיּוֹת שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ מִיּוֹם שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ שֶׁכֻּלָּם הָיוּ צַוָּאוֹת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג תָּמִיד'". "פשש.. נכון" אמר שמואל. "וגם.. איך כל זה קשור לבחירה של רבינו בעיר אומן..". שמואל הביט בחברו במבט מעיין, אך טיפה עייף. "תשמע שלמה" אמר שמואל, "לא עליך המלאכה לגמור.. עברנו מספיק היום. אולי נמשיך מחר?". "בטח, בטח" חייך שלמה. "אני אתן לך לישון.. אבל אם תחלום משהו, תרגיש חופשי להתקשר אלי..". "אל תדאג.. אני לא אהסס" אמר שמואל בחיוך וליווה את חברו לעבר דלת הבית.