שורש אבן שתיה

הכרעה של הלב

יעקב ישב בכולל להלכה על שם מוהר"ן, ועבר על הספר 'באר בשדה' של מורנו הרב שליט"א. גופו התנודד קדימה ואחורה בעוד הוא עובר על דבריו הקדושים של הרב. הוא לא הבין הרבה, אבל הוא הרגיש את הקדושה בוקעת מעבר למילים, ודמותו של הרב הצטיירה לפניו בעודו קורא את המילים הקדושות. "יעקב", לפתע שמע קול מאחוריו, והרגיש יד מונחת בחום על כתפו. היה זה שלמה, האברך אותו הכיר בשבוע שעבר, כשעברו על ענייני הציון הקדוש. "כן.." הסתובב יעקב וענה. "אני הולך עכשיו לשמואל, יש לי כמה שאלות שאני צריך לשאול אותו, אולי תוכל לבוא ולעזור, כמו פעם שעברה.. מה אתה אומר?". "כן, בטח, בוא נלך" אמר יעקב ומיד הכניס את הספר לתוך תיק שהיה עמוס בספרים וחוברות שונות של הרב. אמנם היו ליעקב את הסדרים הקבועים שלו, אך מנהגו היה להכריע על פי ליבו, וליבו אמר לו שהוא צריך להצטרף לשני האברכים. הוא הרים את התיק הכבד על כתפו, ומיהר ללכת אחרי שלמה שהתחיל לצאת מבית המדרש. בדרך לביתו של שמואל שלמה צלצל לחברם יוסי. "כן, המטה הארצי לסיכול מסעות אברכיים מדי, איך אפשר לעזור?" ענה יוסי בקול שירותי ותקיף. שלמה צחק מאחורי הקו. "יוסי, אנחנו הולכים לשמואל, אני ויעקב, אתה יכול להצטרף". "אני מבין.." אמר יוסי מאחורי הקו בקול מודאג. "יעקב.. עוד אברך תמים נלכד ברשת... אני חייב להגיע לשם, אני מקווה שאני לא אגיע מאוחר מדי". שלמה צחק מאחורי הקו. "להתראות יוסי, נראה אותך שם" אמר וסיים את השיחה.

גורל עלי שיח

שני האברכים דפקו בדלת של ביתו של שמואל, ולאחר זמן קצר שמואל הופיע מאחורי הדלת. "או, ברוכים הבאים, שמח שהצטרפת ר' יעקב". יעקב חייך והסמיק קלות, ונכנס אחרי שני האברכים לחדר הקטן. שמואל הציע לשני האורחים תה צמחים מרגיע, ושלושתם ישבו לדון בסוגייה. "נו, איפה אנחנו על ציר הזמן?" שאל שמואל את חברו הטוב. שלמה חייך. "אנחנו עכשיו בראש השנה תקס"ח..". שלמה ניגש לספריית העץ והוציא משם עותק של חיי מוהר"ן. "הנה, תראה מה כתוב".

תורה ס"א אות ז'

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹסְעִין עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים. כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹמָא דְּדִינָא שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בָּא עִם קְדֻשָּׁתוֹ וְצִמְצוּמָיו אֶל הַצַּדִּיק הַדּוֹר. שֶׁהוּא בְּחִינַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה. בִּבְחִינַת (שְׁמוּאֵל א ב): "כִּי לַה' מְצוּקֵי אָרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל". שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁעֲלֵיהֶם נִשְׁתָּת הָעוֹלָם. וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים, עַל יְדֵי בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת אַבְנֵי יַעֲקֹב, שֶׁנִּכְלְלוּ כֻּלָּם בְּתוֹךְ אֶבֶן שְׁתִיָּה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה וַיֵּצֵא פָּרָשָׁה ס"ח, עַיֵּן זֹהַר נֹחַ ע"ב, וַיְחִי רל"א). כִּי הַנְּפָשׁוֹת הֵם בְּחִינַת אֲבָנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֵיכָה ד): "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ". וְכֻלָּם בָּאִים וְנִכְלָלִים בְּתוֹךְ הַצַּדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִים כָּל הַצִּמְצוּמִים כַּנַּ"ל.

שמואל עיין בדברים. "אז מה אתה אומר, שלמה?". "תראה, דיברנו עד עכשיו על בעל השדה, הכבוד, מוקד האש והאור שבעולם.. עכשיו פתאום רבינו אומר שצריך ללכת לצדיק שהוא בחינת אבן שתייה.. לא יודע, זה מבלבל אותי. הרי אבן השתייה בירושלים, אז איך זה קשור? אולי יש גם עניין להיות בירושלים בראש השנה.. מה בעצם כתוב כאן?". שמואל הרהר בדברים. "תשמע, אלה באמת דברים לא פשוטים.. יש כאן סודות, ואנחנו לא לגמרי מבינים.. תן לי לעבור על ליקוטי ההלכות והמפרשים, אולי אני אמצא משהו..". שלמה הנהן בהסכמה, ושמואל ניגש לספרייה והחל לשלוף ספרים. יעקב בינתיים עבר בין התפילות שהחזיק בידיו, ושלמה תפס עותק של שיח שרפי קודש והתחיל לעבור עליו, אולי הוא ימצא איזה רמז.

לאחר כחצי שעה שמואל פנה אל שלמה ומשך קלות בכתפיו. "תראה" אמר שמואל, "מצאתי כל מיני דברים , אבל לא מצאתי משהו שישפוך לנו יותר אור על העניין של אבן שתייה..". "כן, גם אני לא מצאתי משהו בשיח שרפי קודש.." ענה שלמה. "אין לי כל כך כיוון איך להמשיך" אמר שמואל לחברו הטוב. "כן, גם לי אין" ענה שלמה בטון מאוכזב. "אה.." אמר לפתע יעקב. שני האברכים הסתכלו בהפתעה על האברך שלרגע עצר מתפילותיו. "יש לי איזה רעיון..". "כן" אמר שמואל בסקרנות. "כשאני תקוע, אז הרבה פעמים אני שואל את הרב מה לעשות..". שמואל ושלמה הסתכלו אחד על השני בתמיהה. "לא, אני לא מתכוון עכשיו בקבלת קהל או משהו כזה.. הנה תראו" אמר יעקב והוציא ספר עם כריכה חומה מהתיק עמוס הספרים שלו. "זה ספר 'עלי שיח', מכתבים של הרב.. אתם מכירים ששואלים שאלות באיגרות קודש של הרב'ה מחב"ד זצ"ל?". שני האברכים הנהנו לעבר יעקב. "אז זהו, אני עושה את זה עם המכתבים של הרב.. הרבה פעמים זה עוזר לי...". שלמה ושמואל חייכו אחד לעבר השני. "טוב, מה יש לנו להפסיד" אמר שמואל, ושלמה הנהן.

יעקב הושיט את הספר לעבר שלמה, ושלמה התחיל להגיד "הריני מקשר..". לאחר שסיים, ניצל שלמה את הרגע להתפלל תפילה קצרה. "ריבונו של עולם, אנא ממך, תן לנו תשובה... אנחנו רוצים להבין מה רבינו הקדוש אמר, למה הוא התכוון.. תן לנו לטעום קצת מהסודות הגנוזים בתורתו של רבינו, עזור לנו להבין מה שאנחנו יכולים להבין, כדי שניסע לראש השנה לאומן עם עוד קצת התחדשות, עוד קצת טעם..". שלמה סיים את תפילתו הקצרה ויעקב ושמואל הצטרפו אליו בליבם. הוא דפדף בספר ונתן לגורל לעשות את שלו. הוא עצר בדף 283 והחל לקרוא.

עלי שיח חלק א'

אסופת מכתבי חיזוק והתעוררות לעבודת הי"ת ממורינו הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א אומן ראש השנה, מכתב א' (עמ' 283)

בס"ד בר"ה לש"מ - שנת תשנ"ו

לבחורים היקרים של ארגון הצעירים שלום וברכה וכטו"ס! ת'הא ש'נת נ'יסים ונ'פלאות.

כתיב "אשר אור לו בציון ותנור בירושלים", ועכשו שנוסעים מירושלים אבן השתייה, לצדיק הקדוש והנורא אשר הוא שורש אבן השתייה, אשר כולו אש להבה, כמו שכתוב "ה' ארך אפיים וגדל כח ונקה". ...

שלמה הביט על שמואל בהתרגשות. שמואל הסתכל בפליאה על שלמה ומחא כפיו בשמחה. "איזה ניסים!! ה' ממש איתנו! יעקב, יישר כח גדול!". יעקב הסמיק. "שלמה! הרב מגלה לנו בכמה מילים טיפה מן הים מההשגה שלו בתורה ס"א!! רבינו הוא שורש אבן שתייה!! לכן נוסעים מירושלים לרבינו!!". שלמה הביט על שמואל בחרדת קודש והתבונן בדברים שטלטלו את נפשו. "אני מבין.. אולי בגלל שראש השנה זה השורש של כל השנה, אז בשורש נוסעים לשורש..". שמואל הביט בשלמה. "לא ראיתי את זה כתוב. אבל זה נשמע שזה הכיוון שלמה..". שלמה לפתע הרים את אצבעו בתנועת גילוי, "עכשיו אני מבין מה שר' אברהם ב"ר נחמן כתב.. זו לא סתם מליצה, זה ממש מציאות רוחנית! הנה תראה" אמר שלמה והראה לשמואל.

תפילה ו' מתפילות ראבר"נ

ובפרט שבאמת אין ביכולת לקרוא את העיר אומן בשם ודאי חוץ לארץ, ועל כל פנים בית ציונו הקדוש אשר יקרה היא מלפני ולפנים בצמצום נפלא להיות ביכולת לכנוס שם.

"וגם מה שכתבו גדולי אנ"ש.. הנה, בהקדמה של ציון המצוינת של ר' שמואל הורביץ".

הקדמת ציון המצוינת

וכמו שהיה אומר רבי אברהם ב"ר נחמן ז"ל לענין גדולת ארץ ישראל וקודש הקודשים וכו', "אבל הד' אמות של ציון רבינו ז"ל, לא נמצא בשום מקום".

"והנה, בספר 'הציון הקדוש' מביאים מכתב מר' הירש לייב ליפל".

מכתב מרבי הירש לייב ליפל לגיסו ר' לוי יצחק בנדר על גדולת ויקרת ארץ ישראל (הציון הקדוש עמ' צא הערה יד)

... זה אני מוכרח להודות לך, שאת הציון הקדוש אין לנו כאן בארץ ישראל!

שמואל התבונן בדברים בכובד ראש. "נכון שלמה.. גם אני הייתי רגיל לקרוא את זה ולהתחזק מהתיאורים של גדולי אנ"ש, אבל אלו לא סתם מליצות..". שמואל שם את ידו על כתפו של חברו. "עכשיו אנחנו מבינים שאלו הגדרות רוחניות מדויקות! הגדרות של גדולי אנ"ש אשר יד ורגל להם בסודות הבריאה!! יקרה היא מלפני ולפנים, מקודש הקודשים אשר נמצא באבן שתייה, כי הציון הקדוש הוא השורש של אבן שתייה.. לכן אין את זה בארץ ישראל.. ובעצם בשום מקום בעולם!". בני החבורה הסתכלו על שמואל בחרדת קודש.

שורש קדושת ארץ ישראל

לפתע בני החבורה ראו את יוסי נכנס לחדר, כששקית של חטיפים בידו השמאלית ופחית של אקסל עושה את דרכה אל פיו. "הנה אתם.. אני מקווה שהגעתי בזמן.. טוב, אני רואה שאתם באמצע המסע, אז אני עכשיו גוזר עליכם עשר דקות לדבר על דברים לא רוחניים..". בני החבורה הסתכלו מופתעים על יוסי. "כן, כן.. אני רואה את העיגולים השחורים מתחת לעיניים של שלמה, ועוד מעט יעקב יצטרך דיקור סיני כדי לשחרר את שרירי הלסת שלו מרוב תפילות..". בני החבורה צחקו. "טוב, שלמה, תתחיל אתה..". שלמה הסתכל על יוסי בחיוך.. "מה אני אמור להגיד?". יוסי חשב לרגע.. "למשל, איזה חטיף הכי אהבת כשהיית ילד?". שלמה אימץ את מחשבתו. "אממם.. היה את הליקוריץ' השחור הזה". "יופי.." אמר יוסי, "דווקא את הכי מר בחרת..". בני החבורה צחקו והמשיכו לשוחח למשך עשר הדקות הבאות.

"את האמת יוסי, קצת פיכחת את דעתנו.." אמר שמואל. "אתם רואים" אמר יוסי, "זה לא כזה נורא.. אני אלך לשבת בספה ואתם עכשיו יכולים להמשיך במסע שלכם". יוסי ניגש לספה, והתמקם בנוחיות. "אתה יודע", אמר שלמה שנראה קצת מרוענן מההפוגה, "נזכרתי עכשיו שיש מכתב של ר' נחמן מטולטשין שגם מדבר על שורש.." שלמה ניגש לספריית העץ הקטנה ושלף משם את הספר עלים לתרופה. הוא דפדף לסוף הספר והקריא לבני החבורה.

מכתב ר' נחמן מטולטשין, מובא בסוף ספר עלים לתרופה

... אַשְׁרֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּצֵל אַרְעָא קַדִּישָׁא וּמִסְּתָמָא מִשְׁתּוֹקְקִים מִתְגַּעְגְּעִים לְהִתְאַבֵּק בַּעֲפַר צִיּון הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר חָפַר וּמָצָא שֹרֶשׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל כַּמְרֻמָּז בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּעִימִים. וְאַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹכִים לְהִתְאַבֵּק בְּפֹה בַּעֲפַר צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר חָפַר וּמָצָא שֹרֶשׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמִתְגַּעְגְּעִים לְהִתְאַבֵּק בַּעֲפַר אַדְמַת קֹדֶשׁ אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, כֵּן יוֹסֵף ה' עַל תְּשׁוּקָתֵנוּ לְהִשְׁתּוֹקֵק בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ עַד שֶׁיִּגְמֹר ה' בַּעֲדֵנוּ לְטוֹב אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

"יישר כח גדול שלמה!! זה נראה באמת קשור! השורש של קדושת ארץ ישראל, ואפילו של הקדושה הכי גבוהה, קדושת 'אבן שתייה', נמצא בציון הקדוש..". שמואל לפתע כיווץ את אגרופו ואימץ את מחשבתו. "אני נזכר במשהו.. יש מכתב מאד דומה של ר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין". שמואל לקח את ספר כוכבי אור מהמדף, ודפדף עד שמצא את המכתב שרצה.

כוכבי אור – אנשי מוהר"ן א'

אָמַר פַּעַם אַחַת לִבְנוֹ ר' יִצְחָק זַ"ל מִטּוּלְטְשִׁין שֶׁלֹּא יִסַּע לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל לָדוּר שָׁם בִּקְבִיעוּת עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה (וְהַמּוּבָן הָיָה מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיְּשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל גְּדוֹלָה מַעֲלָתָהּ מְאֹד וְכַמּוּבָא בְּסִפְרֵי אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל, אֲבָל כְּבָר אָמַר אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל עַל הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ שֶׁאֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן וְגַם כָּל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל נִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ כַּמּוּבָן בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מ', וְגַם מוּבָן וּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שֶׁכְּשֶׁנִּתּוֹסֵף רַק נֶפֶשׁ אַחַת לְהַקִּבּוּץ שֶׁלּוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָז נִתְרַבִּין הַבָּתִּים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים עַד אֵין שִׁעוּר וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת נִזְקֵי שְׁכֵנִים הֲלָכָה ד' שֶׁאֵין עֵרֶךְ לְהָעֲבוֹדָה שֶׁיַּעֲבֹד הָאָדָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם נֶגֶד נְקֻדָּה אַחַת שֶׁעוֹשֶֹה כְּשֶׁמִּצְטָרֵף וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁגְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, וְכָל אֲשֶׁר גָּדְלָה וְשָֹגְבָה רוֹמְמוּתוֹ וְהִתְעַלּוּתוֹ שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל, כֵּן גָּדְלוּ וְשָֹגְבוּ גַּם הַתִּקּוּנִים אֲשֶׁר יַעֲשֶֹה בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים כַּמְבֹאָר בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּהִלְכוֹת גְּבִיּוֹת חוֹב מֵהַלָּקוֹחוֹת הֲלָכָה ה' אוֹת י"ד עַיֵּן שָׁם)

שלמה התבונן בדברים בכובד ראש. "זאת אומרת שלמרות שישיבת ארץ ישראל כל כך גדולה, ר' נתן אמר לבנו שיחכה עד גיל שישים, רק בשביל שלא יפספס את ראש השנה באומן...". "אכן כן" אמר שמואל. "אל תשכח כמובן שאז היה קשה מאד לנסוע מארץ ישראל לאומן, ולכן היה חשש גדול שאם ר' יצחק ידור שם בקביעות, הוא לא יגיע..". "אני מבין..". "ושים לב" אמר שמואל, "כיוונת לדעת גדולים כשאמרת שמכל שכן צריכים לבוא אל רבינו בראש השנה לאחר הסתלקותו..". "נכון.. תודה!" אמר שלמה בהתרגשות. "אז מה בעצם כתוב בתורה מ' תניינא?". "בוא נסתכל" אמר שמואל והרים את העותק שלו של ליקוטי מוהר"ן מהשולחן.

תורה מ' תניינא

... אַךְ עִקָּר מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל הוּא רַק עַל יְדֵי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמַחֲמַת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִסְתַּכֵּל בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים י"א): "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", עַל יְדֵי זֶה אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת וַאֲוִירָהּ מַחְכִּים, כִּי עֵינַיִם עַל שֵׁם הַחָכְמָה ...

אַךְ מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ וְנִתְעוֹרֵר זֹאת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת עֵינַיִם לְהַשְׁגִּיחַ כַּנַּ"ל, זֶה נַעֲשֶֹה עַל יְדֵי נִשְׁמוֹת יִשְֹרָאֵל, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בָּהֶם ... אַךְ מִי שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹת זֹאת הַהִתְפָּאֲרוּת, שֶׁמִּתְפָּאֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל בְּחִינַת פְּאֵר וּמֹחִין מִן זֹאת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁרוֹאֶה, וְנַעֲשִֹין אֶצְלוֹ גַם כֵּן בְּחִינַת תְּפִלִּין, וְנִכְנָסִין לִפְנִים כַּנַּ"ל, וּבוֹקְעִין בָּעֵינַיִם כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נַעֲשִֹין עֵינָיו גַם כֵּן בִּבְחִינַת עֵינֵי ה'. וַאֲזַי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל וְרוֹאֶה, נַעֲשֶֹה שָׁם גַם כֵּן בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל מַחְכִּים, כִּי עִקָּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל הוּא רַק מִבְּחִינַת עֵינַיִם הַנַּ"ל.

אֲבָל מִי הוּא זֶה שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אָמְנָם מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא מְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא עִקָּר הִתְקָרְבוּת יִשְֹרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, נִמְצָא שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמִּתְפָּאֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַמּוֹ, כִּי עַל יָדוֹ כָּל הַהִתְקָרְבוּת וְהַהִתְפָּאֲרוּת. אֲזַי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בּוֹ, וְעִקָּר הַדָּבָר בְּעֵת הַקִּבּוּץ, בְּעֵת שֶׁמִּתְקַבְּצִים אֵלָיו הָעוֹלָם הַבָּאִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר ה', וּבְיוֹתֵר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁאָז הוּא הַקִּבּוּץ הַגָּדוֹל, אֲזַי הַהִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקַבְּצִים הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם, הַחֲפֵצִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי נִתְגַּדֵּל וְנִתּוֹסֵף פְּאֵר וִיפִי הַצַּדִּיק, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל, אֲזַי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, אֲזַי הוּא גַם כֵּן מְקַבֵּל מִן הַהִתְפָּאֲרוּת הַזֹּאת, וְנַעֲשִֹין אֶצְלוֹ גַם כֵּן בְּחִינַת תְּפִלִּין מֹחִין כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נַעֲשִֹין עֵינָיו גַם כֵּן כַּנַּ"ל בִּבְחִינַת עֵינֵי ה'. וַאֲזַי גַּם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל, נַעֲשֶֹה גַם כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, בְּחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל מַחְכִּים' ...

"אני מבין.. אז כשאנחנו מגיעים לציון זה נחשב שאנחנו מסתכלים בצדיק?". שמואל הרהר בדבר. "תראה.. כמובן שבכל תורה של רבינו יש את הפשט הפשוט שאדם צריך להשתדל לקיים.. אך עמקו דבריו מִיָּם.. ואין לנו אלא דברי ר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין, שלמד מתורה מ' תניינא שקדושת ארץ ישראל נמשכת מהצדיק גם לאחר הסתלקותו.. למרות שכתוב בתורה עצמה שצריך להסתכל בצדיק..". "אני מבין.." אמר שלמה. "אז איך אפשר לקיים את ההסתכלות הזאת היום?" שאל את חברו. שמואל חייך. "שאלה טובה.. צריך להתפלל שה' יפקח את עינינו ונזכה להבין את תורה מ' תניינא, כפי שר' אברהם ב"ר נחמן הבין אותה..". "אוי.." אמר שלמה וכיווץ גבותיו. "זה נשמע ממש קשה.. נראה לי שאני צריך הרבה תפילות עד שאני אגיע לשם..". יעקב התעורר לפתע והציע לשלמה חוברת מחבילת החוברות שנמצא בתיק שלו. שלמה חייך חיוך גדול. "כן, רעיון טוב, יעקב.. אולי אחר כך..". יעקב הנהן וחזר למלמל את תפילותיו.

לכבוש את ארץ ישראל

יוסי לפתע התעורר מתנוחתו על הספה. "גם אל תשכחו שכדי לבטל את כל האויבים שעדיין מערערים על העובדה שאנחנו כאן.. זה נעשה רק על ידי קדושת ראש השנה.. שמואל, איך אתה לא יודע את זה?" אמר יוסי ופתח את ליקוטי הלכות או"ח כרך א'.

בית הכנסת ה' אות יד

וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם, עַל כֵּן אָז אָנוּ עוֹסְקִין לַעֲשוֹת דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל, שֶׁכָּל תִּקְוָתֵנוּ לָשׁוּב לְשָׁם בְּקָרוֹב, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יא), "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְכוּ'". ... כִּי עִקַּר הַתִּקְוָה לָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ הוּא עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה... כִּי בְּכָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא נוֹטְלָהּ מֵהֶם וְנוֹתְנָהּ לָנוּ, כִּי בְּכָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִכְנָע וְנוֹפֵל הַקְּלִפּוֹת וּמֶמְשֶׁלֶת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַל אֶרֶץ יִשְרָאֵל וְנִתְגַּלֶּה וְנִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל לָנוּ עַד שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיִּכְמְרוּ רַחֲמָיו וְיַכְנִיעַ וִיבַטֵּל אוֹתָם לְגַמְרֵי וְיָשׁוּב וְיִתֵּן הָאָרֶץ לָנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.

"יישר כח יוסי! התגלות קדושת ארץ ישראל היא בראש השנה, ועל ידי קדושת ראש השנה נזכה לשוב ארצנו בשלמות! אני עכשיו נזכר שר' נתן מדבר על כל העניין של כבישת ארץ ישראל בהלכות סעודה ד'..". שמואל הלך לספרייה ולקח את או"ח כרך ב' מליקוטי הלכות. הוא דפדף בזריזות עד שמצא את מבוקשו. "הנה, בתורה כ' רבינו אומר שעל ידי המשכת ביאורי ומימי התורה זוכים לכבוש את ארץ ישראל, וזה בדיוק בחינת ראש השנה!". אמר שמואל הקריא מתוך הספר.

סעודה ד' אות א', ט', י'

וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ בַּיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְסֻכּוֹת וְאַרְבָּעָה מִינִים עַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, הַכֹּל הוּא כְּדֵי לְגַלּוֹת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לָבֹא לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל. ... וְזֶה בְּחִינַת סֻכָּה וְאַרְבָּעָה מִינִים, כִּי אָז בְּסֻכּוֹת זוֹכִין לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ יִשְרָאֵל עַל יְדֵי הָאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מָאנָא קְרָבָא כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה מַמְשִׁיכִין תּוֹרָה עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה וְרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, ... וְעִקַּר הַהַתְחָלָה הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה לַחְתֹּר וְלַחְפֹּר וְלִפְתֹּחַ הַבְּאֵר, דְּהַיְנוּ הַצּוּר. בִּבְחִינַת וְדִבַּרְתָּ אֶל הַסֶּלַע וְנָתַן מֵימָיו, דְּהַיְנוּ מֵימֵי הַתּוֹרָה. וְעַל כֵּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת חֲפִירַת הַבְּאֵרוֹת שֶׁחָפְרוּ הָאָבוֹת כַּמּוּבָן בַּזֹּהַר. ... כִּי עִקַּר בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְהַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַתּוֹרָה מֵהַבְּאֵר וְהַסֶּלַע הַנַּ"ל בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל שֶׁכָּל זֶה הִתְחִיל אַבְרָהָם אָבִינוּ לַעֲסֹק בָּזֶה. כִּי הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל ... וְעַל כֵּן מֵחֲמַת שֶׁאַבְרָהָם הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִשִּיג וְזָכָה לִקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל, עַל כֵּן הָיָה עוֹסֵק לַחְפֹּר בְּאֵרוֹת שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיָה חוֹפֵר בְּאֵר הָעֶלְיוֹן לְהַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַתּוֹרָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַתְחִילִין לַעֲסֹק בְּתִקּוּן זֶה, עַל כֵּן אָז עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה וְאָז עִקַּר הַקִּבּוּץ אֶל הַצַּדִּיק, כִּי כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת. וְאָז צְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁפּוֹתְחִין אֶת הַבְּאֵר לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם מֵימֵי הַתּוֹרָה. וְעַל כֵּן צְרִיכִין אָז לְהִתְקַבֵּץ יַחַד אֵצֶל הַצַּדִּיק וּלְהַרְבּוֹת בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים וְלִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר וְכַמָּה תִּקּוּנִים שֶׁעוֹשִין אָז בַּאֲמִירַת מַלְכֻיּוֹת וְזִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת וְכוּ'. הַכֹּל כְּדֵי לְהַתְחִיל לִפְתֹּחַ הַבְּאֵר כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַתּוֹרָה כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל. אֲבָל אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה אָז בְּנָקֵל מַמְשִׁיכִין בְּכָל יוֹם בְּחִינַת מֹחִין, דְּהַיְנוּ חִדּוּשִׁין הַנִּמְשָׁכִין מֵהַבְּאֵר הַנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִבְנֶה בְּכָל יוֹם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל בְּיוֹתֵר. ... וְזֶה בְּחִינַת סֻכּוֹת שֶׁעוֹשִין אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי עַכְשָׁו בְּסֻכּוֹת אָנוּ זוֹכִין לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ יִשְרָאֵל, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים עַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁהִמְשַׁכְנוּ אָז עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה וּתְפִלָּה, עַל יְדֵי זֶה נִבְנָה וְנִתְגַּלָּה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל. וְעַכְשָׁו אָנוּ צְרִיכִין לִכְנֹס לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל. ...

"ממש נבואי!!" התפעל שלמה. "ר' נתן אומר לנו כאן שעל ידי הקיבוץ אצל הצדיק בראש השנה, זוכים לכבוש את ארץ ישראל! ויש כאן ממש סדר של דברים, בראש השנה מתקבצים אצל הצדיק, ואז בסוכות כובשים את ארץ ישראל! ממש כמו שעושים כשנוסעים לאומן..". שמואל התבונן בדברים בהתפעלות. "כן, זה מסתדר עם מה שלמדנו.. אם שורש קדושת ארץ ישראל, שורש אבן שתייה, נמצא אצל הצדיק, אז אנחנו צריכים להתקבץ אצלו על ראש השנה.. ואז נזכה לקדושת ארץ ישראל..".

לעלות מדרגה לדרגה

שלמה התבונן שוב בכרך של ליקוטי הלכות ששמואל הקריא להם מתוכו. "אתה יודע שמואל.. זה גורם לי לחשוב. תראה מה ר' נתן כותב באות א' בהלכות סעודה ד'".

סעודה ד' אות א'

וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ בַּיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְסֻכּוֹת וְאַרְבָּעָה מִינִים עַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, הַכֹּל הוּא כְּדֵי לְגַלּוֹת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לָבֹא לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל. שֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְרְאֵלִי כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. בְּעֵת שֶׁהִגִּיד לְעַמּוֹ הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה הַנַּ"ל. שֶׁאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ יִשְרְאֵלִי, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְרָאֵל. ...

"כן.." אמר שמואל. "זה ממש דומה למה שר' נתן כותב בתפילין ה'" אמר והתחיל להקריא.

תפילין ה' אות ט'

... וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם הַנַּ"ל, בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם לְצַדִּיקִים וְאֶרֶךְ אַפַּיִם לִרְשָׁעִים. שֶׁאֵלּוּ הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה בְּחִינַת צַדִּיקִים, צְרִיכִים לְהַאֲרִיךְ רוּחָם שֶׁלֹּא תִקְצָר רוּחָם וְלֹא תּוּפְסַק תּוֹסֶפֶת רוּחָם וְחִיּוּתָם. מֵחֲמַת גֹּדֶל עֲלִיָּתָם וּמַדְרֵגָתָם הַגָּבֹהַּ שֶׁזָּכוּ, כִּי אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִים לְהַאֲרִיךְ רוּחָם עוֹד וּלְהִסְתַּכֵּל לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה גָּבוֹהַ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר וּלְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְאֵלּוּ הַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה וַאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים הַנּוֹפְלִים לרשעת גָּמוּר ח"ו, אַף עַל פִּי כֵן כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבּוֹ, כָּל זְמַן שֶׁיָּכוֹל לָזוּז עוֹד בְּאֵבֶר אֶחָד, צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְרוּחוֹ לְצַפּוֹת לִישׁוּעָה תָּמִיד וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי אֵין שׁוּם תְּנוּעָה שֶׁל קְדֻשָּׁה וְלֹא שׁוּם אֲנָחָה וּצְעָקָה וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ' נֶאֱבָד כְּלָל לְעוֹלָם, כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה'.

"ור' נתן אומר שזה עיקר קדושת ארץ ישראל" המשיך שמואל להקריא.

תפילין ה' אות מ'

... וְעַל כֵּן מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל, בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְהַצּוֹמֵחַ וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה הֵפֶךְ בְּחִינַת עֶפְרוֹן, שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא הֵפֶךְ הַחַיִּים, כִּי הוּא בְּחִינַת זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ, עַצְבוּת וְעַצְלוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַל כֵּן הָיְתָה בִּתְחִלָּה בְּגָלוּת אֵצֶל עֶפְרוֹן שֶׁהוּא מַמָּשׁ הַהֵפֶךְ מִכָּל הַנַּ"ל כַּנַּ"ל. כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָֹה אֱלֹקִים. וְאַבְרָהָם שֶׁהוּא רֹאשׁ לַמַּאֲמִינִים זָכָה לְהוֹצִיא הַקְּדֻשָּׁה הַגָּבֹהַּ הַזֹּאת שֶׁהִיא מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה מֵעֶפְרוֹן, כִּי אַבְרָהָם זָכָה לְזִקְנָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל, בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית כ"ד) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וְכוּ'. כִּי אַבְרָהָם הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהִשִֹּיג קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְכָל הַנַּ"ל. וְעַל כֵּן נַחֲלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁזָּכָה בְּאֶרֶץ יִשְרָאֵל הָיְתָה מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, כִּי שָׁם זוֹכִין לִבְחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְרָאֵל כַּנַּ"ל:

"לעלות מדרגה לדרגה.. להתחדש.." אמר לפתע שלמה לעצמו והרהר. "אתה יודע שמואל.. אני פתאום חושב. אנחנו מדברים כאן על הרבה מושגים, וקשה שלא כשלומדים את תורות רבינו.. אבל בעצם, עיקר קדושת ארץ ישראל הוא לעלות מדרגה לדרגה.. אני ברוך ה' גר כאן בארץ ישראל.. אבל בשביל לעלות מדרגה לדרגה, לנצח המלחמה, אני צריך גם לשמוח בירידות, כמו שרבינו אומר.. להאמין בה' גם במצבים הקשים, ולהבין שזה הכל חסד.. כמו רבינו ממש..". שמואל הנהן, וליבו הזדהה עם דבריו של חברו הטוב. "שמואל, אני מתחיל להבין שאלו לא סתם סיסמאות.. רבינו רוצה שאני אבוא אליו בראש השנה כדי שאני אזכה גם להתקרב אליו.." אמר שלמה בעיניים מעט לחות, "שאני אזכה לכבוש את ארץ ישראל..". "אל תדאג, אתה לא לבד שלמה.." אמר שמואל. שלמה הסתכל על חברו הטוב. "אל תחשוב שלי כזה קל.. נכון, אני ראש כולל, לומד ומתפלל ברוך ה', אבל תכל'ס כשמגיעה הירידה, כשמגיעים הניסיונות.. אני עדיין לא זכיתי לקבל הכל באהבה..". שלמה הסתכל על חברו במבט מבין. "אבל ברוך ה' בזכות הצדיק, אנחנו נזכה לאור הצדיק, שיאיר לנו גם במצבים הקשים, להמשיך הלאה, להתחזק..". "אמן!" אמר שלמה לחברו.

אור הביטול של רבינו

"מעניין איך כל זה מסתדר עם כל מה שלמדנו על בעל השדה, ופי שניים" אמר שלמה. שמואל התחיל להרהר בדברים, אך יעקב לפתע הצטרף לשיחה. "תראו" אמר יעקב ודפדף קדימה כמה דפים ב'עלי שיח', ליד איפה ששלמה פתח את הספר. "הנה, תקראו כאן" אמר והושיט להם את הספר.

עלי שיח חלק א'

אסופת מכתבי חיזוק והתעוררות לעבודת הי"ת ממורינו הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

מכתב ממו"ר מתוך הכלא הנוראי ביוהנסבורג - תמוז תשע"ו (עמ' 293)

... כי ע"י הבכייה כל לילה בחצות, אדם יכול להגיע לסוד הביטול, והתיקון שבכל יום ויום הוא יגיע לביטול חדש לגמרי, שלא היה מעולם, ועי"ז נוכל לקבל את האור האלוקי החדש, של כל יום ויום, שהוא בבחינת פי שניים. שזה מה שביקש אלישע מאליהו הנביא, לזכות בכל יום ויום לביטול חדש, של פי שניים... עד שנוכל לקבל את האור האלוקי החדש של כל יום ויום, שהוא בבחינת פי שניים, ואז לא נצטרך יותר לתיקון של חורבנות, אלא נזכה בכל יום ויום לבחינה של תחיית המתים, שיהיו לנו כלים של ענווה ושפלות, לראות את ה' פנים בפנים, ולא נצטרך לבחינת בזע פורפירא דיליה, אלא נזכה לאור הנצחי של נצח נצחים, שהוא האור של רבינו הקדוש והנורא אור הביטול. שלכן צריך האדם מידי פעם בפעם לעזוב את הארץ ולהגיע לחו"ל, כדי לקבל את אור הביטול החדש [תפילת ערבית ד'], וע"י זה לא יהיו יותר חורבנות ח"ו.

"שמואל, זה מדבר על כל מה שלמדנו בערבית ד'!" אמר שלמה בהתרגשות. "נכון מאד.." אמר שמואל. "וכמו שחשבנו, זה באמת אותו עניין של הפי-שניים של תורה ס"ו.. יש כאן ממש דיבור מפורש מהרב..".

מרומז מעניין נסיעה על קברי צדיקים

שלמה עצר לרגע להרהר בדברים. "יפה.. אז למדנו על הצדיק שהוא שורש אבן שתייה, ולכן הולכים אליו לראש השנה, כדי לזכות על ידי זה לארץ ישראל.. אבל מה עם ההסתלקות?". שלמה אימץ את מוחו. "שנייה, יש על זה רמז מפורש בחיי מוהר"ן" אמר לפתע ופתח עותק של חיי מוהר"ן והתחיל לקרוא בפנים.

חיי מוהר"ן נט

מַאֲמַר מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה סִימָן רי"א נֶאֱמַר סָמוּךְ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה תקס"ח.

וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה נֶאֱמַר מַאֲמַר חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן סִימָן ס"א וְשָׁם מְבֹאָר בְּיוֹתֵר עִנְיָן זֶה שֶׁנּוֹסְעִין עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים, וְעִנְיַן כֻּלְּהוּ בַּמַּחֲשָׁבָה אִתְבְּרִירוּ רַק שֶׁבְּכָאן בְּסִימָן רי"א מְרֻמָּז גַּם מֵעִנְיַן נְסִיעָה עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים בִּבְחִינַת וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף וְכוּ'.

"והנה" אמר שלמה, "זאת תורה רי"א".

תורה רי"א

מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים, כִּי עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִין אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבוֹת, כִּי שָׁם שָׁרְשָׁם. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר: כֹּלָּא בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִרוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְמֹחִין זַכִּים אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר: "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף", 'משֶׁה הוּא בְּחִינַת מֹחִין, וְיוֹסֵף הוּא בְּחִינַת צַדִּיק', הַיְנוּ שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת לְמֹחִין אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים. וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא מְקוֹר הַדִּינִים שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, וְצָרִיךְ לְטַהֵר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּדֵי לְהַמְתִּיקָם, וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִין לְצַדִּיקִים כְּדֵי לִזְכּוֹת לִקְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה.

שמואל הניע ראשו בהתפעלות. "יפה, אז הנה עוד רמז.. בתורה ס"א רבינו מדבר שכולם צריכים להגיע לצדיק שהוא בחינת אבן שתייה על ראש השנה, ובתורה רי"א הוא רומז על קברי צדיקים.. כי הצדיק שעל ידיו משה רבינו זכה למוחין זכים, הוא בעצם הצדיק שנסתלק! הצדיק שנסתלק הוא כל כך גדול, עד כדי כך שמשה רבינו בעצמו, גדול הנביאים, היה זקוק לו..". שלמה חייך בהתרגשות. "כן, גם בראש השנה הזה ר' נתן זכה לקבל רמז גדול מאד.." אמר שמואל. שלמה הנהן בהסכמה, אך היה נראה שעדיין ישנם דברים שאינם מוכרעים אצלו. "אבל..." המשיך שלמה, "בכל מה שלמדנו עד עכשיו, בעל השדה, הכבוד, ר' נתן אמר בפירוש שהתיקון שמוזכר בתורה נעשה ביותר אחרי ההסתלקות. אבל כאן.. יש לנו רק רמז שנאמר באותה שנה... ברור, זה רמז גדול, שמוזכר בפירוש בחיי מוהר"ן, אבל אני מרגיש שיש עוד דברים בעניין הזה של בחינת אבן שתייה..". שמואל שוב נהנה מהחיפוש הבלתי נלאה של חברו. הוא מעצמו כבר היה מוכן לסגור את העניין, אבל כמו תמיד, שלמה דרבן אותו להעמיק יותר.

"תן לי לעיין בליקוטי הלכות על תורה ס"א בע"ה..". "בטח" אמר שלמה ופנה לעיין בעותק של 'עלים לתרופה' שהיה על השולחן. יעקב המשיך להעביר את החוברות השונות בידיו, ויוסי ישב על הספה וקרא עיתון שהביא עמו. "או הנה" אמר לפתע שמואל, "באמת בתענית ד' ר' נתן מדבר על זה".

תענית ד' אות כב

... עַל כֵּן כְּשֶׁנָּפַל הַגּוֹרָל עַל אֲדָר שֶׁבּוֹ מֵת מֹשֶׁה שָמַח, אֲבָל לֹא יָדַע שֶׁבְּז' בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה וּבְז' בַּאֲדָר נוֹלַד מֹשֶׁה, הַיְנוּ כִּי בְּיוֹם שֶׁמֵּת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה, בּוֹ בַּיּוֹם הוּא נוֹלַד מֵחָדָשׁ, כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם. וּמַה שֶּׁאֵין יְכוֹלִים לִגְמֹר בְּחַיֵּיהֶם מֵחֲמַת רִבּוּי עֲווֹנוֹת יִשְרָאֵל רַחֲמָנָא לִצְלַן, הֵם גּוֹמְרִין אַחַר מִיתָתָם דַּיְקָא, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר). כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ תִּקֵּן הַפְּגָם שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "ט' תִּקּוּנִין" הַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, הֵמָּה מֵי מְרִיבָה וְכוּ' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם. 'וַיִּקָּדֵשׁ' דַּיְקָא, שֶׁמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן נִכְלְלוּ בְּהִסְתַּלְּקוּתָם בְּתַכְלִית קֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד שֶׁמִּשָּׁם מַמְשִׁיכִין תִּקּוּן וְהַמְתָּקָה לְכָל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם ...

"רואים כאן" אמר שמואל ברגש, "שהצדיק שגורם את התיקון של ראש השנה של תורה ס"א, גומר את התיקון לאחר מיתה דייקא!". "יפה!" אמר שלמה בשמחה. "זה באמת מסביר איך ר' נתן קיבל עוד רמז לקיבוץ הקדוש לאחר הסתלקותו של רבינו.. הרי אם צריכים להתקבץ אצל הצדיק שהוא בחינת אבן שתייה על ראש השנה, והוא עושה את התיקון יותר לאחר מיתתו, וודאי שצריכים גם להתקבץ לאחר ההסתלקות!". בני החבורה הביטו אחד בשני בשמחה.

משם דייקא

"אבל.." אמר שלמה בהסתייגות מה. שמואל הסתכל על חברו. "יש עוד משהו שמטריד אותך, נכון?". שלמה חייך. "כן.. אולי יש איזה מקור מפורש לעניין קבר הצדיק בקשר לאבן שתייה?". שמואל כיווץ גבותיו והרהר בדבר. "תראה.. כשעברתי על ההלכות שר' נתן כתב על אבן שתייה, לא מצאתי אזכור של קבר הצדיק..". יוסי פתאום התעורר לחיים. "שנייה, אבן שתייה?" הוא קם מהספה ופתח את או"ח כרך א' בליקוטי הלכות. "תראו מה ר' נתן אומר על זה".

ציצית ג' אות יב

... כִּי אֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁהָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ מִשָּׁם הוּשְׁתַת הָעוֹלָם וּמִשָּׁם נִתְפַּשֵּׁט הַמָּקוֹם שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהַנְּקֻדָּה שֶׁל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה הוּא בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה שֶׁל בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, כִּי שָׁם בְּאוֹתוֹ הַנְּקֻדָּה כָּלוּל הַמָּקוֹם שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, ... וְעַל כֵּן עִקַּר מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט הָיָה שָׁם בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, כִּי שָׁם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת לִבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל יְדֵי נְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת כַּנַּ"ל. ...

"חזק ביותר" אמר שמואל. "אבן שתייה קשור לבחינת 'מקומו של עולם'!!". שמואל הלך למדף, ולקח מקראות גדולות של ספר בראשית. "אני רוצה שנייה לבדוק את המפרשים על הפסוק שהביא רבינו". בני החבורה המתינו כמה רגעים. "יוסי! הנה מה שר' נתן כותב!" אמר והקריא לבני החבורה.

כלי יקר על בראשית פרק כח פסוק יא

ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. ... ד"א לכך קראו מקום סתם, לפי שהוא מקומו של עולם, הן מצד ששם אבן שתיה ומשם הושתת העולם, הן מצד שעדיין כל העולם מיוסד עליו כי ממנו יוצא השפע לכל העולם ויעקב הרגיש כי זה יהיה מקום המקדש ...

בני החבורה הסתכלו על שמואל בהתפעלות. "זה מסדר הכל!" אמר שמואל. "אם אבן שתייה זה מקומו של עולם, אז וודאי שקבר הצדיק פועל את התיקונים האלה יותר ויותר". שמואל הביא את כרך חו"מ א' ודפדף בזריזות. "הנה" אמר והקריא לחבורה.

גביית חוב מלקוחות ה' אות יד

... וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁתִּקְּנוּ מַעֲשֵֹיהֶם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת עַד שֶׁגַּם בְּחַיֵּיהֶם הָיוּ אוֹחֲזִים בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לַעֲשֹוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָדוּן הַכֹּל לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל, אֲבָל גַּם הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ הֵם גְּדוֹלִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי אַחַר מִיתָתָם הַקְּדוֹשָׁה דַּיְקָא כְּשֶׁהֵם שׁוֹכְנִים בְּתוֹךְ הֶעָפָר הַגַּשְׁמִי דַּיְקָא, מִשָּׁם דַּיְקָא הֵם נִכְלָלִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְעַל כֵּן אָז דַּיְקָא הֵם מַמְלִיצִים טוֹב בְּיוֹתֵר עַל יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר כָּל קִיּוּמֵנוּ עַתָּה עַל יָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, אִלְמָלֵא תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים הַמֵּתִים עַל הַחַיִּים לָא אִתְקַיֵּם עָלְמָא רִגְעָא חֲדָא. כִּי אַחַר מִיתָתָם כְּשֶׁהֵם שׁוֹכְנִים בְּתוֹךְ הֶעָפָר מַמָּשׁ, אָז דַּיְקָא הֵם נִכְלָלִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל, וְאָז יְכוֹלִים בְּיוֹתֵר לְהַמְלִיץ טוֹב עַל יִשְֹרָאֵל לְזַכּוֹתָם לְפִי מְקוֹמָם וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן הוֹלְכִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא עַל קִבְרֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ, כִּי אָז אַחַר מִיתָתָם הַקְּדוֹשָׁה, אָז דַּיְקָא הֵם עוֹשִֹים רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, כִּי עַתָּה עַל יְדֵי קְבוּרָתָם הַקְּדוֹשָׁה בָּאָרֶץ הַגַּשְׁמִי הַזֹּאת שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, בִּבְחִינַת צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ, עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא הֵם נִכְלָלִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם בִּשְׁלֵמוּת נִפְלָא ...

וְזֶה שֶׁדִּקְדֵּק הַפָּסוּק כְּשֶׁהִזְכִּיר הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכָּל תִּקְוָתֵנוּ עֲלֵיהֶם. דִּקְדֵּק לְהַזְכִּיר שָׁם שֶׁהֵם בָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם". 'אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה' דַּיְקָא, כִּי דַּיְקָא עַל יְדֵי שֶׁהֵם שׁוֹכְבִים בְּתוֹךְ הָאָרֶץ הֶעָפָר הַגַּשְׁמִי אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם שֶׁשָּׁם תַּכְלִית נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז הַגַּשְׁמִי מְאֹד. מִשָּׁם דַּיְקָא עוֹלִין לְמַעְלָה מַעְלָה מַה שֶּׁאֵין שׁוּם מַלְאָךְ וְשָֹרָף יָכוֹל לַעֲלוֹת לְשָׁם כַּנַּ"ל. וּמִשָּׁם, מִתּוֹךְ הָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי שֶׁנִּקְבְּרוּ שָׁם, מִשָּׁם דַּיְקָא הֵם מַעֲלִין וּמְתַקְּנִים הַכֹּל יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה וּמֵיטִיבִין עִמָּנוּ בְּכָל הַטּוֹבוֹת בִּבְחִינַת וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם וְכַנַּ"ל.

בני החבורה הסתכלו אחד על השני בשמחה. "קצת הקדמנו את המאוחר" אמר שמואל, "רק בראש השנה הבא בתקס"ט רבינו מדבר על מקומו של עולם... אבל כמו שיוסי אמר, זה אותו עניין! אז חוץ מהרמז של תורה רי"א, שנאמרה סמוך לתורה ס"א, ר' נתן הבין שעל פי תורת הקבלה, אבן שתייה זה אותו עניין כמו מקומו של עולם! וממילא, הצדיק שהוא בחינת אבן שתייה, נכלל יותר ויותר בבחינת אבן שתייה לאחר הסתלקותו, וכל שכן שצריכים להתאסף אליו!! וגם מירושלים אבן השתייה, נוסעים לציון של רבינו הקדוש והנורא, שהוא שורש אבן השתייה!". בני החבורה הביטו בשמואל בהתרגשות. שמואל סידר את הספרים, ובני החבורה ניגשו לעזור לו. שמואל הניח את ידו על שלמה חברו הטוב וחייך. "היה פורה היום ברוך ה'" סיכם את היום שעברו. שלמה ויעקב הנהנו בהסכמה, וגם יוסי פלט חיוך קטן. "אנחנו כבר בתקס"ח, עוד מעט מגיעים ללמברג!" אמר שלמה בהתרגשות. "בעזרת ה' יתברך" אמר שמואל, ובני החבורה נפרדו אחד מהשני לשלום.