חלק ז'
תיקון המלכות והמשפט
לבנות כלים למידע
"לא נראה לך מוזר שהמדינה תמכור את כל המידע הרפואי שלנו לפייזר, מבלי בכלל לשאול אותנו?" אמר יוסי לבעל הקיוסק שהיה עסוק בלסדר את קופסאות הסיגריות שהיו מאחוריו. "יוסי, עזוב, אני לא מאמין בקונספירציות האלה..". יוסי הסתכל על מושיקו בעל הקיוסק והניף ידו בביטול כשלפתע הפלאפון שלו צלצל. "כן, שמואל, מה קורה?". "שלום יוסי!" אמר שמואל מהצד השני של הקו, "שלמה מגיע אלי עוד מעט, נשמח אם תגיע..". יוסי הסתכל בבעל הקיוסק וכיווץ גבותיו. "תשמע, לי ולמושיקו יש כאן סדר קבוע של וויכוחים על קונספירציות כל שבוע.. לא יודע מה להגיד לך.." שמואל צחק בצד השני של הקו, ומושיקו אמר "יוסי, זה בסדר, אם יש לך עניינים אתה יכול ללכת..". "ששש.." היסה יוסי את מושיקו, "זה תלמיד חכם מאד חשוב בצד השני מושיקו, אל תתערב..". מושיקו משך בכתפיו והמשיך לסדר את קופסאות הסיגריות. "תקשיב ר' שמואל, אני רואה שמושיקו כאן אין לו כלים למידע שאני מעניק לו, כנראה הוא צריך קצת זמן להיסגר על עצמו ולהפסיק להית תמים ולהאמין לתקשורת.. אני מרגיש שה' רוצה שאני אבוא אליכם. תכינו את הספה..". שמואל חייך בצד השני של הקו. "מחכים לך.. תביא גם את יעקב מהכולל". "סגור" אמר יוסי וניתק את השיחה.
הבאת אותנו עד לכאן
שלמה הגיע לחדר העבודה של שמואל, בירך אותו לשלום והתיישב על כיסא הפלסטיק השחור הקבוע שעליו ישב. "יוסי עוד מעט בא" דיווח שמואל לשלמה. "מעולה..". "אז מה אתה אומר, מתקדמים לתק"ע?". "בדיוק" אמר שלמה. "ר' נתן מדבר על זה" אמר והתחיל להקריא מהעותק של חיי מוהר"ן שהרים מהשולחן.
חיי מוהר"ן מא
קֹדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַגְּדוֹלָה תִּקְעוּ אֱמוּנָה בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא בְּסִימָן ה' בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תק"ע, דִּבֵּר עִמָּנוּ קֹדֶם אוֹתוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְסִפֵּר שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים קָבְלוּ לְפָנָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּה עַל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה וְכַמָּה סוֹבְלֵי חֳלָאִים הָיוּ מֵהֶם שֶׁקָּבְלוּ גַּם כֵּן לְפָנָיו עַל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, אַחַר כָּךְ אָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֵּר מִכָּל זֶה.
"יפה.." אמר שמואל. "זה אומר שנצטרך ללמוד את תורה ה' תניינא.. תן לי לעבור עליה קצת, וננסה להבין איך היא מתקשרת לראש השנה". "בטח" אמר שלמה, "אני בינתיים אסתכל קצת בחיי מוהר"ן, אולי אני אמצא שם עוד משהו". שמואל הנהן והתחיל לבחור ספרים מתוך ספריית העץ שלו.
שלמה עיין בספר שלקח שעה קלה, עד שלבסוף שמואל קם מלימודו. "טוב.. אני מתחיל לקבל כאן תמונה מסוימת.. בתורה ה' תניינא רבינו מדבר על תיקון המשפט:".
ה' תניינא אות יא, יב
אֲבָל יֵשׁ שֶׁבָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל מִבְּחִינָה אַחֶרֶת. כִּי דַּע, שֶׁעַל יְדֵי רַבָּנִים וְדַיָּנִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, שֶׁעוֹשִֹין עִוּוּת הַדִּין, עַל יְדֵי זֶה בָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל יְדֵי עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת (תְּהִלִּים קכ"ב): "כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט", נוֹפְלִין בְּחִינַת אֲהָבוֹת מִן הַמֶּרְכָּבָה ... וַאֲזַי כְּשֶׁבָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל עַל יְדֵי עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, אֵין תִּקּוּן רַק עַל יְדֵי קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר הַמֶּרְכָּבָה ...
"אני מבין" אמר שלמה, "תיקון המשפט זה על ידי קישור המרכבה.." חזר אחרי דבריו של שמואל. "בדיוק" אמר שמואל, "ור' נתן מסביר שזה בחינת ראש השנה".
נזיקין ה' אות ט'
וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמְבֹאָר שָׁם בִּמְקוֹמוֹ בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, כִּי זֶה עִקַּר יְגִיעַת הָעֲבוֹדָה שֶׁל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מֵחֲמַת שֶׁאָז צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת הָאֱמוּנָה, שֶׁהִוא בְּחִינַת מַלְכוּת, ... וְעִקָּר הוּא גְּמַר הַתִּקּוּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט ... וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי הוּא יוֹם הַמִּשְׁפָּט, כִּי אָז ה' יִתְבָּרַךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מִשְׁפָּט. וְאָנוּ צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוֹצִיא כָּאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ וְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט קָשֶׁה מְאֹד וְהוּא עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה וְדַקָּה מְאֹד, ... עַל כֵּן צְרִיכִין לִסְמֹךְ רַק עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַיּוֹדְעִים לַעֲסֹק בָּזֶה כָּרָאוּי ...
"יפה, אז תיקון המשפט בראש השנה נעשה על ידי גדולי הצדיקים.." אמר שלמה והרהר. "תשמע שמואל, אני מאמין לגמרי שרבינו הקדוש זכה לתיקון המשפט בשלמות.. אבל אנחנו רוצים למצוא את זה בדברי ר' נתן בע"ה, כדי לראות שגם תורה ה' תניינא הייתה אחד מהרמזים שקיבל ר' נתן מרבינו לגבי ראש השנה..". "נכון מאד, זה הכיוון.." אמר שמואל. תן לי לעבור על ליקוטי ההלכות על התורה, אולי אני אמצא איזה רמז..". "בעזרת ה'" אמר שלמה בתקווה. שלמה עיין בספר ימי מוהרנ"ת כדי למצוא איזה רמז, בזמן ששמואל עבר מכרך לכרך בליקוטי הלכות. לאחר שעה קלה שמואל הביט בחברו והחווה בידיו בחוסר אונים. "תשמע, יש כאן המון חומר ברוך ה'.. אבל משהו על רבינו בפירוש.. לא כל כך הצלחתי למצוא..". שלמה הסתכל על חברו והתחבט בדעתו. "אין לנו עוד כיוון?" לבסוף שאל. שמואל חשב לכמה רגעים. "לא, אני לא מצליח לחשוב על כיוון מסוים..". שלמה חשב לכמה רגעים, ולפתע הרים את עיניו למעלה והחל לדבר "ריבונו של עולם.. קרב אותנו לאמת, רחם עלינו.. אנחנו הולכים כאן באפילה האר עינינו.. הבאת אותנו עד לכאן.. תביא אותנו לאומן.. אבל ה', שיהיה יותר מובן... שנדע שרבינו הוא זה שעוסק בתיקון המשפט, ומוציא לאור משפטנו בראש השנה..". שמואל התרגש מתפילתו של חברו שבקעה מליבו, והחל להתנועע גם הוא בדבקות.
בוא יבוא ברינה
דפיקה נשמעה בדלת של החדר הקטן, ויוסי יעקב נכנסו ותפסו כל אחד את מקומו. "ברוך הבא יוסי, ברוך הבא יעקב" אמר שמואל לשני האורחים. "ברוכים הנמצאים.." אמר יוסי, ויעקב הנהן. "לפחות כאן אתם מכירים במעלתי וזכיתם להתבטל אלי.." אמר יוסי לעבר שלמה ושמואל. "מושיקו עדיין נאחז בשכלים שלו..". שמואל חייך לעבר יוסי, ויוסי תפס את מקומו על הספה. שלמה התבונן ביוסי, ולפתע התנוצץ בראשו רעיון. "שמואל, איך הצלחנו להבין את העניין של משה משיח פעם שעברה?". שמואל עצר לרגע וניסה לשחזר את הפעם שעברה שהם נפגשו. "יוסי עם הגימטריות, נכון?" המשיך שלמה. "כן, כן.." אמר שמואל. "אז אולי" המשיך שלמה, "יש איזה גימטריה חזקה ב-'חכמה ובינה' על תיקון המשפט, משהו שיעזור לנו! כמה זה תיקון המשפט בגימטריה?". "אממם" אמר שמואל והחל למלמל מספרים, "שמע" אמר לאחר כמה שניות, "זה יוצא בדיוק אלף!". "מעולה" אמר שלמה ופתח את העותק של כוכבי אור בחלק של חכמה ובינה. "בוא נתחיל לקרוא".
כוכבי אור – חכמה ובינה – הקדמה
מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ, כִּי אָמְנָם לא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְֹרָאֵל כְּמֹשֶׁה (דְּבָרִים ל"ד), אֲבָל הוּא בְּעַצְמוֹ עוֹד יָקוּם לְגָאֳלֵנוּ גַּם מֵהַגָּלוּת הַזֶּה כִּי מָשִׁיחַ דָּא מֹשֶׁה וּמַה שֶּׁהָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּיֶתֶר שְֹאֵת וְיֶתֶר עָז, כִּי בֹּא יָבֹא בְרִנָּה גַּם בְּשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, וְיַשִּיג אוֹתוֹ בִּשְׁלֵמוּת עָצוּם וְנִשְֹגָּב עַד שֶׁלֹּא יֵרֵד עוֹד מֵאִתּוֹ, (כי אף על פי שגם בעת מתן תורה השיג אותו בסוד "ומשה עלה אל האלוקים", אבל תכף בסוף הארבעים ירד מאיתו, כמרומז בפסוק "לך רד כי שחת עמך", ולא השיגו עוד כל ימי חייו), כִּי לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֶצַח נְצָחִים יַעֲלֶה וְיִתְעַנַּג בּוֹ בְּמַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה עַד אֵין חֵקֶר.
"מה אמרת שם?" אמר לפתע שמואל, "בוא יבוא ברינה בשער החמישים?!". "כן" אמר שלמה, "למה?". "תמשיך לקרוא". שמואל החזיר את עיניו אל הספר והמשיך לקרוא.
וְעַתָּה כְּפִי אֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעֵת אֲשֶׁר גִּלָּה אֶת הַמַּאֲמָר הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא סִימָן כ"ח, דַּע שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת וְכוּ', וּמוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זַצַ"ל מֵעֹצֶם הֶרְגֵּשׁוֹ בְּזַכּוּת לְבָבוֹ אֶת עֹמֶק נוֹרְאוֹת דְּבָרָיו עַד כִּי בָּעֲרוּ בְּקִרְבּוֹ כְּלַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת מַמָּשׁ, לא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק, וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּפְנֵי כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו, אוּלַי כָּךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (סַנְהֶדְּרִין צז) 'אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת', הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם וְלא יֵדְעוּ כִּי כְּבָר הוּא וְכוּ' וְרַבֵּנוּ זַ"ל גִּלָּה אֶת עֵינָיו וְהֶרְאָה לוֹ 'רַב נַחְמָן אָמַר כֵּן אִי מִן חַיֵּי אֲנָא'.
שמואל הניד ראשו בהתפעלות. שלמה הסתכל עליו וכיווץ גבותיו בשאלה. "תמשיך, אני עוד מעט אסביר".
וְעַתָּה מֵאֵלֵינוּ נֵדַע וְנָבִין פָּחוֹת מִטִּפָּה מִן הַיָּם בַּמֶּה שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה (כמובן בבאור במאמרו הקדוש שבחיי מוהר"ן בסיפור נסיעתו לאומאן באות ה': "ועכשיו יש נחל נובע מקור חכמה וכו'), שֶׁזֶּה הוּא הַשֵּׁם שֶׁל מִדַּת הַבִּינָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, כִּי אִם "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשֹוּ חָיִל" לְהַשִּיג הַשָּגוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵאִתָּהּ וּמִמִּדַּת הַחָכְמָה וְכוּ', אֲבָל לְהִדָּבֵק וּלְהִכָּלֵל בָּהּ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, לא יָקוּם עוֹד בְּיִשְֹרָאֵל זוּלַת "הֶעָלִית עַל כֻּלָּנָה", כַּיָּדוּעַ וּמוּבָן כָּל זֶה בְּסִפְרֵי אֱמֶת וְאָנֹכִי הֶעָנִי בְּדַעַת בְּשָׁמְעִי וּבַהֲבִינוֹתִי בְּכָל זֶה, תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בִּפְקֻדַּת רַבֵּנוּ זַ"ל אֲשֶׁר פָּקַד וְצִוָּה עַל כָּל אֶחָד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה עַד מָקוֹם שֶׁיַּד שִֹכְלוֹ מַגַּעַת, וְסַבּוֹתִי אֶת לִבִּי לָתוּר וּלְחַפֵּשֹ בְּכָל הַדְּבָרִים הָרוֹמְזִים עַל בִּינָה עִלָּאָה, וְנָשָֹאתִי אֶת עֵינַי וָאֶרְאֶה כִּי בְּרֻבָּם כְּכֻלָּם מְרֻמָּז וְנִסְתָּר כְּבוֹד שְׁמוֹ (שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל) הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא בְּדֶרֶךְ מִסְפָּר וּמִנְיָן ...
"אתה מבין מה כתוב כאן?!" שאל שמואל את שלמה. "את האמת לא הבנתי עד הסוף.." חייך שלמה בענווה. "ר' אברהם ב"ר נחמן אומר לנו כאן שמשה רבינו בעצמו הולך לגאול אותנו, ולמרות שהוא ירד משער החמישים כשירד מהר סיני, כשהוא יגאל אותנו, הוא יזכה להשיג אותו בשלמות ולא לרדת ממנו לעולם! ולכן רבינו רמז לר' נתן שהוא המשיח הגואל, כי הוא יחידה דמשה, משה רבינו בעצמו, שבא לגאלנו!! ושער החמישים זה מידת הבינה, לכן רבינו נקרא 'נחל נובע מקור חכמה'! ולכן ר' אברהם ב"ר נחמן כתב ספר שלם שמראה בגימטריות שרבינו זכה בשלמות למידת הבינה, לשער החמישים!!". "פשש..." הניד שלמה ראשו בהתפעלות. יעקב לפתע הפסיק מתפילתו, והחווה בידו לבני החבורה. "מה יעקב, יש לך איזה חידוש?". יעקב שוב חיטט בתיקו העמוס, והוציא משם ספר קטן עם כריכה כחולה כהה קשה. הוא דפדף עד שהגיע לעמוד שרצה, והושיט את הספר לשלמה שמיד לקח את הספר והתחיל להקריא.
התפילה ביערות – מאת מורינו הרב שליט"א, עמ' נד
... צדיק הדור זה משה רבינו, (מגלה עמוקות אופן צ"ט), כי בשעת מתן תורה משה היה ברקיע שחקים בבחינת "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים", ה' אמר: היית בשחקים, עכשיו אתה תעלה למעונה, משה עלה למעון, אחרי זה הגיע רבי שמעון בר יוחאי, אחרי זה הגיע האר"י הקדוש, אחרי זה הגיע הבעל שם טוב, כולם נשמת משה רבינו, ואחרי זה הגיע רבינו הקדוש והנורא שהוא משה רבינו ממש, נשמת משה, נשמת יחידה, שהוא משה רבינו שהוא כבר נמצא ברקיע ערבות. כשנוסעים לאומאן נוסעים לרקיע ערבות, בכלל לא נמצאים פה בעולם. ...
"יפה יעקב!" אמר שמואל, "זה באמת מחזק את הלשון של ר' אברהם ב"ר נחמן, שחוזר על כך שמשה רבינו בעצמו הולך לגאלנו..". בני החבורה הסתכלו זה על זה בהתפעלות. "יפה מאד.." אמר לפתע שלמה, "אבל איך כל זה קשור לתיקון המשפט?". "או, שאלה מעולה" אמר שמואל ומיהר לפתוח את אחד מהכרכים של ליקוטי הלכות שקרא מהם קודם לכן. "תקשיב לזה" אמר והתחיל להקריא.
תחומין ה' אות ל'
... וְעַל יְדֵי הַשָֹּגַת זֶה הַשַּׁעַר הַנּוּן, אָז יִזְכֶּה לֵידַע בְּחִינַת דַּרְכֵי ה' בְּחִינַת צַדִּיק וְטוֹב לוֹ וְכוּ' הַנֶּאֱמַר בְּסוֹף הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן, כִּי כְּפִי הַמַּיִם עֲמוּקִים עֵצָה שֶׁמַּמְשִׁיךְ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, כֵּן זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לְכָל בְּחִינַת הַתִּקּוּנִים הַנֶּאֱמָרִים בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן הוּא כְּשֶׁזּוֹכִים לִבְחִינַת קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָֹּגַת צַדִּיק וְטוֹב לוֹ וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִישִׁים הַנֶּעֱלָם עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים.
"אתה מבין שלמה, לא צריך גימטריה!" אמר שמואל בלהט, "תיקון המשפט הוא הוא בחינת שער החמישים!!". שלמה הניד ראשו בהתפעלות. "וכתוב כאן בכוכבי אור, שרבינו זכה להשיג אותו בשלמות!! משה רבינו אמנם ירד מאיתו, אבל רבינו, שהוא יחידה דמשה, זכה לו בשלמות וממשיך לעלות בו מדרגה אחר מדריגה עד אין חקר!!". פניו של שלמה קרנו מאושר. "איזה ניסים.. רבינו זכה לתיקון המשפט בשלמות, כי תיקון המשפט זה שער החמישים..". שמואל עצר לרגע. "אתה יודע מה?" אמר ולקח את העותק של כוכבי אור שהיה מונח על השולחן, "יכול להיות שר' אברהם ב"ר נחמן אומר את זה בפירוש..". שמואל דפדף במהירות תוך כדי שעיניו מרפרפות על דפי הספר. "או.. ידעתי שאפשר לסמוך על 'חכמה ובינה'! הנה זה.." אמר והתחיל להקריא בהתרגשות לבני החבורה.
כוכבי אור - חכמה ובינה - אות כה
... כִּי עַל כֵּן גַּם "רֹאשׁ הַשָּׁנָה" בְּמִסְפַּר "נַחְמָן בֶּן שִֹמְחָה" "נַחְמָן בֶּן פֵיגָא" וְאֶחָד מֵהֶם עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת וְהַכּוֹלֵל כִּי גַּם כָּל בִּנְיַן הַמַּלְכוּת שֶׁנִּתְעַלָּה וְנִתְגַּלָּה בּוֹ לָדוּן וְלִשְׁפֹּט וְלִשְׁקֹל אֶת כָּל אֶחָד בְּמֹאזְנַיִם, אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים ... הַכֹּל עַל יְדֵי בִּינָה עִלָּאָה, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן שֶׁכָּל שֹׁרֶשׁ וְתִקּוּן הַמַּלְכוּת וְהַמִּשְׁפָּט הַכֹּל מֵאִתָּה ....
בני החבורה הסתכלו אחד על השני ביראה, ושלמה הרגיש שהחידושים הנפלאים שמתגלים להם הם ממש בבחינת עם ישראל במתן תורה.
שינה עמוקה
"שנייה", התעורר לפתע שלמה, "עד עכשיו הבנו שכל התיקונים האחרים, בעל השדה, אבן שתייה, מקומו של עולם, כולם נעשים ביותר לאחר הסתלקותו של רבינו הקדוש.. מה עם תיקון המשפט?". "חיכיתי לשאלה הזאת" שמואל חייך. "כשעברתי על ליקוטי ההלכות שנכתבו על תורה ה' תניינא, ראיתי שר' נתן מדבר על זה בהלכות ראש חודש ו'". שמואל הרים את אחד מהספרים שלמד בהם והתחיל להקריא לשלמה.
ראש חודש ו' אות כ'
וְנַחֲזֹר לְעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לֵילֵךְ עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט מַמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק עַל יְדֵי בְּחִינַת שֵׁנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלּוֹ ... וְעַל כֵּן אַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק שֶׁאָז הִיא בִּבְחִינַת שֵׁנָה בְּיוֹתֵר, כִּי מִיתַת הַצַּדִּיקִים נִקְרֵאת שֵׁנָה עַד הַתְּחִיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר וְכוּ'". וּכְתִיב, "וְרַבִּים מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ וְכוּ'". וְאָז הֵם מַשִּיגִים בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט בְּיוֹתֵר, כִּי יֵשׁ בְּחִינַת נְפִילַת הַמִּשְׁפָּט שֶׁנָּפַל לְמַטָּה מְאֹד בִּתְהוֹמוֹת עֲמֻקִּים עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁזּוֹכֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת שֵׁנָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט לְהַעֲלוֹת הַמִּשְׁפָּט מֵהַתְּהוֹם כַּנַּ"ל, אֲבָל יֵשׁ בְּחִינַת נְפִילַת הַמִּשְׁפָּט שֶׁנְּפִילָתוֹ עֲמֻקָּה מְאֹד עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּחַיָּיו לְהַעֲלוֹתוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת שֵׁנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלּוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ שֶׁאָז הוּא בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל. וְאָז דַּיְקָא מַמְשִׁיךְ בְּיוֹתֵר בְּחִינַת תִּקּוּן הַשֵּׁנָה הַנַּ"ל מֵחֲמַת שֶׁהַמִּיתָה שֶׁלּוֹ הִוא בְּחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ"ל. וְאָז יוּכַל לְהַעֲלוֹת בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר הַמִּשְׁפָּט שֶׁנָּפַל מְאֹד מְאֹד עַד עִמְקֵי תְּהוֹמוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיָה אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַעֲלוֹתוֹ בְּחַיָּיו כִּי אִם עַל יְדֵי שֵׁנָה שֶׁל הִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ. וְעַל כֵּן הוֹלְכִים עַל קִבְרוֹ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, שֶׁהוּא עִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן ...
... וְתִקּוּן קֶשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר הֵיטֵב לְקַשֵּׁר וּלְחַבֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ יַחַד לְמָקוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא תִּתְפַּזֵּר לַחוּץ רַק תִּהְיֶה אֲחוּזָה וּקְשׁוּרָה יַחַד בַּה' יִתְבָּרַךְ וְתוֹרָתוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק ... אֲבָל עִקַּר בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֶּרְכָּבָה שֶׁהוּא עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, תִּקּוּן הִרְהוּרֵי נִאוּף, תִּקּוּן אַהֲבוֹת הַנְּפוּלִין, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם בְּכֹחַ וְזַכּוֹת הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי עֹצֶם נִפְלְאוֹת תְּמִימוּתוֹ וּפְשִׁיטוּתוֹ הַנַּ"ל וּבְיוֹתֵר אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁנָה אֲרֻכָּה שֶׁעוֹסֵק בְּתִקּוּן זֶה וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר כַּנַּ"ל, שֶׁעוֹסֵק לְהַעֲלוֹת הַמִּשְׁפָּט וְהָאַהֲבוֹת הַנְּפוּלִין מֵעִמְקֵי תְּהוֹם תַּחְתִּיּוֹת, כִּי יָדוּעַ לָרַבִּים שֶׁיֵּשׁ עַכְשָׁו אֲנָשִׁים שֶׁנְּפִילָתָם עֲמֻקָּה עַד הַתְּהוֹם כַּאֲשֶׁר רַבִּים יוֹדְעִים בְּנַפְשָׁם מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם עַד שֶׁהַרְבֵּה נִתְיָאֲשׁוּ מֵה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי זֶה, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲבָל בֶּאֱמֶת כְּבָר מְבֹאָר אֶצְלֵנוּ צַעֲקָתוֹ הַגְּדוֹלָה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי כָּל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שׁוֹכְנֵי עָפָר מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת תִּקּוּן קֶשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה עַד הַתְּהוֹם וּמַעֲלִין הַמִּשְׁפָּט וְהָאַהֲבוֹת הַנְּפוּלִין מִשָּׁם וְכָל מִי שֶׁאוֹחֵז עַצְמוֹ בָּהֶם בֶּאֱמֶת יָכוֹל לִמְצֹא עֵצוֹת וְהַצָּלוֹת אֲפִלּוּ בַּתְּהוֹם תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו, לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ גַּם שָׁם, לְקַבֵּץ פִּזּוּר מַחֲשַׁבְתּוֹ, לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה מִתְּהוֹם תַּחְתִּיּוֹת. .... וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ וְגִלְגֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וָטִיט בִּשְׁבִיל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁעָסַק עִם בְּנֵי אָדָם הַמְטֻנָּפִים וּמְלֻכְלָכִים מְאֹד בְּמַעֲשֵיהֶם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל עַצְמוֹ, וַאֲנִי יָדִי מְלֻכְלֶכֶת בְּדָם וּבְשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָא כְּדֵי וְכוּ'. ...
שם אות כב
וְעַל כֵּן בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוֹלְכִין בְּיוֹתֵר עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, כִּי אָז אָנוּ צְרִיכִין בְּיוֹתֵר לִבְחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, כִּי אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וְאָז עִקַּר תִּקּוּן שֶׁל פְּגַם הַמִּשְׁפָּט שֶׁפָּגְמוּ עַל יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא נִתְתַּקֵּן בְּאַרְבָּעִים יָמִים הָאַחֲרוֹנִים מֵאֱלוּל עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעִקָּר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא יוֹם הַמִּשְׁפָּט. וְאָז עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, כִּי הוּא חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ". וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵיזֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁחָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּעַצְמוֹ, כִּי אָז עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא תִּקּוּן פְּגִימַת הַלְּבָנָה שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל עַד תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל. וְזֶהוּ "כִּי חֹק לְיִשְרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן הוֹלְכִין בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים בְּיוֹתֵר, כִּי עִקַּר כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, בִּפְרָט גְּמַר הַתִּקּוּן, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת רַק בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר וְכַנַּ"ל.
"איזה ניסים!!" אמר שלמה בחיוך. "אז רבינו שזכה לתיקון המשפט בשלמות, באמת ממשיך עלינו בחינת תיקון המשפט ביותר אחרי הסתלקותו!". "אמת" אמר שמואל, "ור' נתן עוד מוסיף בהשמטות שם בהלכה".
השמטות מהל' ראש חודש ו', שייך לאות יג
וְזֶה בְּחִינַת הַהִלּוּלָא בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק, כִּי אָז הוּא בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁאָז עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט לְהַשִּיג דַּרְכֵי ה' שֶׁלֹּא זָכָה בְּחַיָּיו, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶהוּ גֹּדֶל הַמַּעֲלָה לָבוֹא עַל קִבְרוֹ שֶׁשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית. וְעַל כֵּן הָעִקָּר בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט.
"וואו" אמר שלמה בהתפעלות, "זה ממש מסכם את הכל בכמה מילים". שמואל הנהן בחיוך אל שלמה, אך היה ניכר שמשהו עדיין מטריד אותו.
חמשת החושים של המוח
"תשמע שמואל, אלה גילויים מדהימים, אבל יש משהו קטן שמציק לי..". שמואל הסתכל על שלמה בסקרנות. "כתוב גם בתורה ה' תניינא, את התיקון המפורסם של רבינו, של חמשת החושים, נכון?". "נכון.." הנהן שמואל. "הנה" שלמה לקח את העותק של ליקוטי מוהר"ן שהיה מונח על השולחן והתחיל להקריא.
תורה ה' תניינא, אות טו
וְזֶה בְּחִינַת רַבִּי עִם תַּלְמִידִים, שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ רַבִּי אֲמִתִּי עִם תַּלְמִידִים, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה וְנִתְתַּקֵּן גַּם כֵּן כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי עַל יְדֵי קִבּוּץ הַתַּלְמִידִים אֵצֶל הָרַב, עַל יְדֵי זֶה נִתְקַבֵּץ וְנִתְלַקֵּט חֶלְקֵי הָאֱמוּנָה. ... וְעִקָּר זְמַן הַקִּבּוּץ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֹּחִין כַּנַּ"ל, וְהֵם מְאִירִין וּמְחַזְּקִין זֶה אֶת זֶה, דְּהַיְנוּ כִּי גַּם בְּהָרַב עִם הַתַּלְמִידִים כְּשֶׁמִּתְקַבְּצִים, יֵשׁ כָּל בְּחִינוֹת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הַמֹּחַ. 'חוּשׁ הָרְאִיָּה' זֶה בְּחִינַת מַה שֶׁרוֹאִין אֶת הָרַב, בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה ל): "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ", שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל. 'שְׁמִיעָה' הוּא בְּחִינוֹת (אִיּוֹב ל"ו): "וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר" דְּהַיְנוּ מַה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹמֵעַ הַמּוּסָר שֶׁל הָרַב. 'רֵיחַ' זֶה בְּחִינַת הַטְּרָחוֹת וְהַיְגִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ וְלֵילֵךְ וְלָבוֹא אֶל הָרַב, וְזֶה בְּחִינַת רֵיחַ, בְּחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים ז): "וְרֵיחַ אַפֵּךְ", בְּחִינַת (קֹהֶלֶת ב): "אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִי" 'חָכְמָתִי שֶׁבְּאַף עָמְדָה לִי' (מִדְרָשׁ רַבָּה קֹהֶלֶת סֵדֶר ב, עַיֵּן שָׁם בְּמַתְּנוֹת כְּהוּנָה), דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהָרַב כִּי אִם עַל יְדֵי טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת, וְזֶהוּ בְּחִינַת 'חוּשׁ הָרֵיחַ'.
'טַעַם' זֶה בְּחִינַת מַה שֶׁכָּל אֶחָד טוֹעֵם וּמַרְגִּישׁ מְתִיקוּת אִמְרֵי נֹעַם שֶׁל הָרַב. 'מִשּׁוּשׁ' זֶה בְּחִינַת יָדַיִם כַּנַּ"ל, זֶה בְּחִינַת הַהוֹצָאוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד, מַה שֶׁכָּל אֶחָד מוֹצִיא יְגִיעַ כַּפּוֹ עַל הוֹצָאוֹת לָבוֹא לְהָרַב, וְזֶה בְּחִינַת 'מִשּׁוּשׁ', בְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת יְגִיעַ כַּפּוֹ כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁגַּם כָּאן נִתְתַּקֵּן בְּחִינוֹת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים כְּמוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְהֵם מְאִירִין וּמְחַזְּקִין זֶה אֶת זֶה. שֶׁלִּפְעָמִים נֶחֱלָשׁ בְּחִינוֹת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְנִתְחַזְּקִין עַל יְדֵי אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הָרַב עִם הַתַּלְמִידִים, וְכֵן לְהֶפֶךְ. גַּם בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהוּא חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, נִתְתַּקֵּן עַל יָדָם, בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה ח): "חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָּי".
"אז יוצא מזה שבעצם חלק מהתיקון של האמונה והמוחין, זה לתקן את חמשת החושים.. ראיית פני הרב, שמיעת המוסר שלו.." אמר שלמה לחברו. "אני מבין.." אמר שמואל. "אתה שואל בעצם, אם צריך לראות את פני הרב, לשמוע את דברי המוסר שלו, איך בעצם מקיימים את זה אחרי הסתלקות רבינו..". "כן, כן.." אמר שלמה בלהט, "הוצאת לי את המילים מהפה". שמואל כיווץ את גבותיו והרהר עמוקות בדברים. הוא התחיל לפתוח את הספרים שהיו על השולחן, והיה נראה שהוא עוסק בעיון עמוק. לאחר כמה דקות ארוכות לבסוף פנה לחברו. "תראה" אמר שמואל בכובד ראש, "רבינו מדבר כאן על דברים גבוהים, חמשת החושים של ראש השנה וחמשת החושים בקיבוץ של רב עם תלמידים, שמחזקים זה את זה.. למרות שצריך וכדאי להבין את העניינים האלה למלוא עומקם, רבינו בעצם מדבר כאן על תיקון המוחין והאמונה, שזה בעצם בירור המדמה, כפי שהוא כותב מוקדם יותר בתורה הזאת". שמואל סימן לשלמה בידו והצביע על הספר, ושלמה מסר לו את הספר כדי שיוכל להקריא לבני החבורה.
תורה ה' תניינא אות ט'
וְזֶה בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כִּי אֵלּוּ הַמַּאֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת הֵם בְּחִינַת מַלְאָךְ, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כִּי הַדִּבּוּר הוּא הָרְשִׁימָה שֶׁל הַמֹּחַ, כִּי מַה שֶׁנִּרְשַׁם וְנֶעְלַם בַּמֹּחַ, נֶחֱקָק וְנִרְשָׁם בְּהַדִּבּוּר, וּכְשֶׁהַמֹּחִין זַכִּים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת כַּנַּ"ל, אֲזַי גַּם כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַמֹּחַ בִּשְׁעַת שֵׁנָה, וְאֵין נִשְׁאָר רַק הָרְשִׁימָה שֶׁל הַמֹּחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר, אֲזַי גַּם הָרְשִׁימָה זַכָּה, בִּבְחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָךְ. ... אֲבָל כְּשֶׁאֵין הַמֹּחִין נְקִיִּים וְזַכִּים, אֲזַי נַעֲשֶֹה מִבְּחִינַת שְֹעָרוֹת בְּחִינַת (יְשַׁעְיָה י"ג): "וּשְֹעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם", בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד. וְזֶה בְּחִינַת אָדָם וּבְהֵמָה, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָךְ וַחֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד. כִּי חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָךְ זֶה בְּחִינַת אָדָם, בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית א): "נַעֲשֶֹה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". 'כִּדְמוּתֵנוּ' זֶה כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּצַלְמֵנוּ בִּבְחִינַת מַלְאָךְ, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כִּי בִּשְׁעַת שֵׁנָה הַמֹּחַ מִסְתַּלֵּק, וְאֵין נִשְׁאָר רַק בְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וּכְשֶׁהַמֹּחִין זַכִּים, אֲזַי גַּם הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁנִּשְׁאָר הוּא בִּבְחִינַת מַלְאָךְ, בְּחִינַת: כִּדְמוּתֵנוּ בְּצַלְמֵנוּ שֶׁהַכֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא בְּצַלְמֵנוּ, בִּבְחִינַת מַלְאָךְ כַּנַּ"ל, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְזֶה בְּחִינַת אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַעֲשֶֹה אָדָם" וְכוּ'. אֲבָל חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד זֶה בְּחִינַת בְּהֵמָה, בִּבְחִינַת (חֲבַקוּק ב): "וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן". ...
"אני מבין" אמר שלמה, "תיקון המוחין זה בעצם בירור המדמה..". "כן" אמר שמואל, "וזאת כוונת רבינו כשהוא אומר שמתקנים את חמשת החושים, כיוון שחמשת החושים של המוח נמצאים בעצם בכח המדמה".
שלוחין ה' אות כג
... וּכְבָר מְבֹאָר שֶׁעִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא עַל יְדֵי בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁנּוֹשְֹאִין וְנוֹתְנִים בַּחֲפָצִים וּבְמָעוֹת וּמוֹכְרִין וְקוֹנִין וּמַחֲלִיפִין זֶה בָּזֶה, שֶׁכָּל זֶה נַעֲשֶֹה עִקָּרוֹ עַל יְדֵי הַמְדַמֶּה שֶׁבּוֹ כָּל הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁהֵם הָרְאוּת וְהַשֶּׁמַע וְכוּ' שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשִֹין כָּל הָעֲסָקִים, כִּי כֹּחַ הַשֵּכֶל הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא שֵֹכֶל הָעִיּוּנִי, הוּא רָחוֹק מִכָּל זֶה כַּנַּ"ל רַק הַמְדַמֶּה הוּא שְׁלִיחַ הַשֵּכֶל כַּנַּ"ל. ...
"אבל אתה זוכר?" אמר שמואל לחברו. "זה בעצם גם העניין של מידת הבינה שזכה לה רבינו בשלמות שאין שלמות אחריה!! כפי שר' אברהם ב"ר נחמן כותב ב'חכמה ובינה'".
כוכבי אור - חכמה ובינה - אות לו
וְהִנֵּה בְּכָל הַמְבֹאָר עַד הִנֵּה נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי לְרַמֵּז בְּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁלְּאַחַר הַתּוֹרָה 'אַחֲוֵי לָן מָנָא' בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן כ"ה, שֶׁצְּרִיכִין לְכַנּוֹת לְהַיֵּצֶר הָרָע שֵׁם אַחֵר, שֶׁלֹּא לִקְרוֹתוֹ עוֹד בְּשֵׁם יֵצֶר הָרָע רַק בְּשֵׁם כֹּחַ הַמְדַמֶּה עַיֵּן שָׁם עַל פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לַיֵּצֶר הָרָע כוּ' וְיָדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַשֶּׁבַע מִדּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, כִּי זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָֹה אֱלקִים כְּנֶגֶד שֶׁבַע מִדּוֹת הַנִּמְצָאִים בְּהַקְּדֻשָּׁה כַּמּוּבָן כָּל זֶה בְּסִפְרֵי אֱמֶת וְהִנֵּה עַד הֵנָּה לא הָיָה בָּעוֹלָם כִּי אִם הֶאָרַת הַשֶּׁבַע מִדּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁהִשִּיגוּ אוֹתָם הַשִּׁבְעָה רוֹעִים לְהַמְשִׁיכָם וּלְהָאִירָם עָלֵינוּ עַל כֵּן לא הָיָה כְּנֶגֶד זֶה כִּי אִם שִׁבְעָה כֹּחוֹת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲבָל מִשֶּׁבָּא אַדְמוֹ"ר זַ"ל לָעוֹלָם, וְהִתְחִיל לְהָאִיר וּלְהוֹפִיעַ עָלֵינוּ הַמִּדָּה הַשְּׁמִינִית שֶׁהִיא בִּינָה עִלָּאָה, שֶׁהִשִּיגָהּ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו וְכוּ', עַל כֵּן זֶה לְעֻמַּת זֶה גָּבְרָה וְעָצְמָה מְאֹד גַּם הַמִּדָּה הַשְּׁמִינִית שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת מְדַמֶּה, כִּי בִּינָה דִּקְדֻשָּׁה הִוא בְּחִינַת מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה בִּינָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא הוּא בְּחִינַת מְדַמֶּה דָּבָר לְדָבָר בְּשָׁוְא וָהֶבֶל.
"אז בעצם העניין הזה של תיקון חמשת החושים" הסביר שמואל לבני החבורה, "הוא עניין של תיקון המוחין, בירור המדמה, השגת שער החמישים של הבינה, שזה בעצם תיקון המשפט, כפי שראינו שר' נתן כתב בהלכות תחומין ה' ור' אברהם ב"ר נחמן כתב ב'חכמה ובינה'!!". שלמה הניד ראשו בהתפעלות. "ולמדנו" המשיך שמואל, "שעיקר תיקון המשפט הוא על ידי ביאה על קברו של הצדיק!!". שלמה כיווץ את גבותיו וניסה לעכל את כל המידע החדש שכרגע קיבל. לפתע יוסי הזדקף ממקומו על הספה. "תשמע שלמה, זה פשוט..". שלמה הביט ביוסי בהפתעה, והיה סקרן מה הבחור בן השבע עשרה הולך לחדש להם עכשיו... "אני אסביר לך, זה בדיוק כמו אופניים חשמליות" החווה יוסי בידיו בפסקנות. שלמה הביט ביוסי בתמיהה. "תקשיב שנייה.. באופניים חשמליות יש הרבה חלקים, הגלגלים, השרשרת, השלדה.. אבל תכל'ס, העיקר זה הבטרייה.. זה מה שמפעיל את האופניים.. אז בתיקון המשפט, הבטרייה זה הציון של הצדיק! אתה יכול לעשות כל מיני שדרוגים, ראיית פני הצדיק, שמיעת המוסר שלו וכו', אבל העיקר, העיקר זה הבטרייה, הציון של הצדיק.. הבנת?". שלמה הרים גבותיו בהפתעה וחשב לכמה רגעים על המשל שיוסי פיתח. "את האמת כן.." אמר לבסוף, "סיכמת את זה יפה..". "אז כן" פנה שמואל לשאר בני החבורה, "יוסי סיכם את זה יפה.. בבירור המדמה יש הרבה עניינים... וודאי שלצעוק על זה בשדה זה עניין חשוב, ותיקון המאכלים זה גם עניין חשוב וכו' וכו', אבל העיקר, העיקר זה קבר הצדיק.. הבטרייה כמו שיוסי אומר.". שלמה הביט בבני החבורה בסיפוק ובשמחה. "אז בעצם" פנה שלמה לבני החבורה, "בשנת תק"ע ר' נתן קיבל רמז עצום.. עיקר תיקון המשפט נעשה בראש השנה, ועל ידי קבר הצדיק.. וכמובן שאם צריכים להתקבץ אצל רבינו על ראש השנה, כי הוא זה שזכה לתיקון המשפט, לשער החמישים, בשלמות שאין שלמות אחריה, יותר ויותר צריכים להתקבץ על ציונו הקדוש בימי ראש השנה, שאז זוכים לתיקון המשפט בתכלית השלמות על ידי קבר הצדיק!!". שלמה הביט בבני החבורה בהתרגשות. שמואל חייך בסיפוק והנהן בהסכמה. בני החבורה בירכו אחד את השני לשלום, ונפרדו כל אחד לדרכו, כשהם נרגשים מהגילויים שגילו במשך הערב האחרון.