חלק ח'
למעלה מהכל ושורש הכל
כל הישועות וכל ההצלחות
היה זה יום שלישי, ויעקב עמד באחד מהמקומות המרכזיים בירושלים וחילק תפילות של מורינו הרב שליט"א לעוברים ושבים. אחד מהאנשים שהסכים לקחת תפילה היה אדם חרדי מבוגר. הוא עצר לרגע והתבונן בדף הקטן שיעקב נתן לו. "מה זה?" שאל לבסוף את יעקב. "זה הישועה שלך!!" אמר יעקב מיד, "בתפילה הזאת נמצאות כל הישועות! כל ההצלחות! לא צריך שום דבר אחר, רק תקרא את התפילה!!". החרדי המבוגר חייך במבוכה. מצד אחד ההצהרות של יעקב היו קצת מוגזמות לטעמו, אבל מצד שני התמימות והאמונה הפשוטה שבקעו ממנו כבשו את ליבו. "אתה יודע מה.. אני אנסה לקרוא בלי נדר". יעקב חייך חיוך גדול, "אני מבטיח לך שאתה תראה ניסים ונפלאות!" אמר בהתלהבות. האדם המבוגר חייך ליעקב והמשיך בדרכו. יעקב הסתכל בשעון וראה שהוא מורה על השעה 16:23 אחר הצהריים. "אוי", טפח על מצחו, "שמואל אמר לי שהיום הם נפגשים ב-16:00..". הוא הכניס את התפילות שהחזיק בידו לתיק העמוס שהיה מונח על הרצפה לידו, ומיהר לעבר ביתו של שמואל.
לא 'אם נוסעים', אלא 'איך נוסעים'
שלמה נכנס לביתו של שמואל, והתיישב על כיסא הפלסטיק הקבוע שעליו ישב. שמואל שם לב שידידו הטוב נראה עייף מהרגיל. "מה שלומך?" פתח שמואל. "אתה יודע..." אמר שלמה, "עוברים מה שעוברים, יורדים מה שיורדים, עולים מה שעולים..". שמואל חייך. "זה בכלליות.." אמר שמואל לחברו, " אבל בפרטיות?". "אה.. אתה בטח שם לב שאני קצת שונה היום... תראה, תפס אותי איזה חסיד ברסלב מקהילה אחרת, והתחיל להביא לי ראיות מליקוטי הלכות שלא צריך לנסוע לאומן על ראש השנה..". שמואל הנהן והמשיך להקשיב לחברו הטוב. "תשמע שמואל, למדנו כל כך הרבה.. פשוט רציתי להראות לו את כל הדברים שגילינו בליקוטי הלכות... אבל הוא לא קיבל את זה וזה נגרר לוויכוח.. זה פשוט התיש אותי, חבל שעניתי לו..". שמואל חייך בהבנה. "כן, אני לגמרי מזדהה עם מה שאתה אומר.. זה לגמרי מובן ונורמלי שאתה מרגיש ככה, זה נשמע כמו וויכוח מתיש..". שלמה נשם לרווחה, והוקל מעליו מעט מהעומס שרבץ עליו. "אתה יודע שלמה.." אמר שמואל לאחר כמה רגעים, "אנחנו צריכים לזכור... אנחנו לא טסים לאומן בגלל שדייקנו משהו מליקוטי הלכות. אנחנו טסים לאומן כי מר' נתן עד מורנו הרב שליט"א, כל מנהיגי וצדיקי ברסלב אמרו לנו לנסוע לאומן ראש השנה!!". "נכון.." אמר שלמה. "מרוב הלימוד העמוק שנכנסנו אליו, שכחתי מזה..". שמואל טפח על שכמו של חברו בחום. "גם אם בהבנה שלנו היינו מבינים שעל פי ליקוטי הלכות אין עניין להגיע לקבר הצדיק בראש השנה, כיוון שהצדיקים והחכמים הורו לנו כן לנסוע, אנחנו היינו נוסעים, ואדרבה, היינו מקיימים אמונת חכמים ביותר שלמות, כמו שאומרים חז"ל 'על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין'". "נכון!!" אמר שלמה בהתפעלות, ושמואל חייך. "רק מה" המשיך שמואל, "אנחנו רואים שר' נתן בחיבורו הגדול ובשאר ספריו כן נתן לנו להבין טיפה מהסוד של אומן ראש השנה, ובאשר כן יש עניין גדול מאד ללמוד את זה, כדי להחיות את העניין". "נכון... כמעט שכחתי שבגלל זה יצאנו למסע הזה" אמר שלמה כשעיניו נעוצות באוויר שלפניו ומוחו מהרהר בגודל המטרה המונחת לפניו. שמואל הנהן. "בדיוק כמו שלומדים על כוונות תפילין, בקבלה או בחסידות או בר' נתן, ופתאום מסתכלים על התפילין באופן אחר, וזוכים להתחדש בזה, כך גם אם לומדים על ראש השנה, על גדולת רבינו, ועל גדולת ציונו הקדוש, נוסעים לאומן ראש השנה עם חיות אחרת לגמרי!!". שלמה הנהן וחייך. שמואל הסתכל בחברו והרהר לכמה רגעים. "חוץ מזה" אמר והמשיך, "אנחנו צריכים לזכור שאם אנחנו רוצים לקרב מישהו, לכל עניין, צריך שתהיה לו איזושהי אתערותא דלתתא.. אם הוא לא מחפש משהו, ואדרבה, הוא בא בעצם 'לתת' לך, זה כנראה הולך להיות וויכוח מתיש.." שלמה הנהן וחייך. "ממילא" המשיך שמואל, "אם אתה נקלע לוויכוח כזה, אתה צריך לראות.. אם הצד השני שומע את מה שיש לך להגיד, ופשוט מעוניין להבין משהו שהוא לא הבין בליקוטי הלכות, אז אתה יכול להסביר לו מה שהבנו כאן.. ואם לא.. פשוט תאמר לו, 'אני הבנתי אחרת את הליקוטי הלכות'..". שלמה הנהן בהסכמה, והיה נראה שהעצה התיישבה על ליבו. "ואם הוא ישאל אותך למה בכל זאת אתה נוסע, הרי יש ליקוטי הלכות שאפשר לדייק מהם אחרת, אתה יכול לומר לו 'אני נוסע כי אני מסתמך על מורינו הרב שליט"א ור' נתן שאמרו לנסוע', ולסיים את השיחה בנעימות ובכבוד ובאהבת חברים..". שלמה הסתכל על שמואל בהערכה. "ולו רק בשביל לשמוע את זה, היה שווה לי לעבור את כל השיחה הזאת עם אותו חסיד.." אמר לבסוף. שמואל חייך, ומזג לחברו כוס מים מהבקבוק שהיה מונח על השולחן.
סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא
"אז לעניינינו, פעם שעברה דיברנו על ראש השנה תק"ע.. איפה אנחנו עכשיו?" פנה שמואל לחברו. שלמה התנער קצת מהכבדות ששרתה עליו, ורוח המסע חזרה לפעם בו. "עכשיו" ענה לחברו, "אנחנו בחורף תק"ע, בו רבינו סיפר את המעשה של השבעה בעטלירס.. הנה, ר' נתן מספר על זה" אמר שלמה והתחיל להקריא מימי מוהרנ"ת.
ימי מוהרנ"ת מא
בְּאוֹתוֹ הַחֹרֶף תק"ע הַנַּ"ל אָמַר כַּמָּה תּוֹרוֹת וְגַם סִפֵּר כַּמָּה מַעֲשִֹיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת, דְּהַיְנוּ מַעֲשֶֹה הַנַּ"ל שֶׁל שְׁנֵי בָּנִים שֶׁנֶּחְלְפוּ (סִפּוּרֵי מַעֲשִּיּוֹת י"א), וּמַעֲשֶֹה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה (שָׁם י"ב), וּמַעֲשֶֹה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶערְס (שָׁם י"ג) כֻּלָּם סִפֵּר בְּאוֹתוֹ הַחֹרֶף הַנַּ"ל עַד הַפֶּסַח וְאַחַר פֶּסַח יָצָא מִפֹּה לְאוּמֶין לְהִסְתַּלֵּק שָׁם כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן קפ"ה) ... וַאֲנִי לא הָיִיתִי אָז אֶצְלוֹ ... וְאַחַר כָּךְ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁאַחַר שַׁבָּת הַנַּ"ל בָּא רַבִּי נַפְתָּלִי לְבֵיתוֹ לִקְהִלַּת קֹדֶשׁ נֶעמִירוֹב וְסִפֵּר לִי כָּל הָעִנְיָן הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם כִּי אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שְׁמָעַתָּן אֹזֶן מֵעוֹלָם, תּוֹרוֹת וּמַעֲשִֹיּוֹת נוֹרָאוֹת, אַךְ מַעֲשֶֹה כָּזֹאת עֲדַיִן לא שָׁמַעְתִּי. ...
"מעשה מז' בעטלירס.." אמר שמואל והרהר. "איפה נתחיל?" שאל את שלמה. "אני חושב שנתחיל בבעטליר הראשון.. בבעטליר העוור" אמר שלמה והתחיל להקריא.
סיפורי מעשיות – מעשה יג מז' בעטלירס
... ותכף ומיד בתוך שהיו מתגעגעים מאד אחרי הבעטליר העוור, ענה ואמר: הנני! הנה באתי אצלכם על החתונה. ואני נותן לכם מתנה לדרשה, שתהיו זקנים כמוני! כי בתחילה ברכתי אתכם בזה, ועכשיו אני נותן לכם זאת במתנה גמורה לדרשה: שתחיו חיים ארוכים כמוני. ואתם סבורים שאני עוור? אין אני עוור כלל. רק שכל זמן העולם כולו, אינו עולה אצלי כהרף עין. (ועל כן הוא נדמה כעוור, כי אין לו שום הסתכלות כלל על העולם, מאחר שכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין. ועל כן אין שייך אצלו הסתכלות וראיה בזה העולם כלל) ואני זקן מאד, ועדין אני יניק לגמרי, ולא התחלתי עדין לחיות כלל. ואף על פי כן אני זקן מאד. ... כי פעם אחת הלכו אנשים בספינות הרבה על הים. ובא רוח סערה ושבר את הספינות, והאנשים נצלו. ובאו אל מגדל אחד. ועלו אל המגדל, ומצאו שם כל המאכלים ומשקאות ומלבושים, וכל מה שצריכים. והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם. ענו ואמרו, שכל אחד יספר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מזכרון הראשון. הינו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל אצלו הזכרון. ... ואני (הינו זה הבעטליר העוור שמספר כל זה) הייתי אז תינוק לגמרי, והייתי גם כן שם. ועניתי ואמרתי להם: אני זוכר כל אלו המעשיות, ואני זוכר "לאו כלום"! ענו ואמרו: זאת היא מעשה ישנה מאד, יותר מכולם! והיה חידוש גדול אצלם שהתינוק זוכר יותר מכולם ... והתינוק אמר שזוכר לאו כלום, כי הוא למעלה מן הכל, וזוכר אפילו מה שהוא קדם מנפש רוח נשמה, שהוא בחינת "אין". ...
"שמואל, ראינו גם בערבית ד' שרבינו מדבר על בעל השדה בצורה כזאת, נכון?" אמר שלמה והביא את או"ח חיים כרך ב' בליקוטי הלכות.
שם אות יד
... וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא הַתִּקּוּן שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְשֶׁל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר. ... וְאָז עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר, אֲשֶׁר בְּגֹדֶל צִדְקָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הוּא יָכוֹל לְבַטֵּל עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כִּי הוּא סוֹתֵם עֵינָיו מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וְאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל. אַף גַּם הוּא מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל הָעִנּוּיִים וְכָל הַיִּסּוּרִים קָשִׁים מִמָּוֶת בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ וּבִשְׁבִיל יִשְרָאֵל, עַד שֶׁזּוֹכֶה לַעֲלוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, בְּמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ וְנִפְלָאָה מְאֹד מְאֹד. עַד שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ תִּקּוּנִים מִשָּׁם לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ עַד שֶׁיְּעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה גַּם כָּל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד. ...
"מדהים!" אמר שמואל. "נכון מאד.. רואים שר' נתן מקשר בין המדרגה של בעל השדה למדרגה של הבעטליר העוור..". שלמה חייך בשמחה. "ורבינו זכה לעניין בעל השדה מה שלא זכה שום צדיק בעולם!!" הוסיף שלמה. "נכון מאד.." אמר שמואל, "זה קישור חזק מאד, אבל אני רוצה למצוא עוד קישור בין רבינו לבעטליר העוור..". שמואל הרהר לכמה דקות. "שלמה, נצטרך ללמוד הלכות תפילין ה'" אמר לבסוף. שלמה הנהן ושמואל ניגש לספרייה והוציא את כרך או"ח א' מליקוטי הלכות. שמואל בילה את הדקות הבאות בעיון עמוק בהלכה. שלמה התבונן באברך השקוע בעודו מעיין בכתבי ר' נתן, ומדי פעם דפדף בספר 'שיחות הר"ן'. לבסוף, לאחר כמה דקות ארוכות פנה שמואל אל חברו. "הנה.." אמר והחווה בידו, "כאן ר' נתן מסביר קצת יותר על הקדושה של הבעטליר העוור:".
תפילין ה' אות ג'
... וְזֶהוּ בְּחִינַת הַזְּקֵנִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל שֶׁזָּכוּ לְמֹחִין גְּדוֹלִים כָּל כַּךְ עַד שֶׁכָּל אֶחָד זָכָה לִזְכֹּר וּלְהַשִֹּיג יוֹתֵר אֶת הַהַתְחָלָה מַה שֶּׁנַּעֲשָֹה עִמּוֹ מִקֹּדֶם בְּהַהַתְחָלָה וְכָל מַה שֶּׁהִשִֹּיג יוֹתֵר הָיָה זוֹכֵר וּמַשִֹּיג הַתְחָלָה קְדוּמָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר כַּמְבֹאָר לְעֵיל. וְהִנֵּה הֵם ח' זְקֵנִים וְנֶחְלָקִים לִשְׁתֵּי פְּעָמִים ד', כְּנֶגֶד שְׁתֵּי פְּעָמִים ד' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבְּשֶׁל יַד וְשֶׁל רֹאשׁ ... וְעִקַּר קְדֻשַּׁת הַמֹּחִין שֶׁל הַתְּפִלִּין מַמְשִׁיכִין מֵהַזָּקָן הָעֶלְיוֹן וְהַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם שֶׁהוּא היניק שֶׁבְּכֻלָּם שֶׁהוּא הבעטליר הָעִוֵּר שֶׁהָיָה תִּינוֹק לְגַמְרֵי וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי מִמֶּנּוּ עִקַּר קְדֻשַּׁת הַזִּקְנָה וְכָל הח' זְקָנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הח' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבִּתְפִלִּין, כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִזֶּה הַזָּקֵן הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא הָעִוֵּר הַנַּ"ל, אֲבָל בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְלַבֵּשׁ אֲפִלּוּ בַּפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין, וְעַל כֵּן אֵין שׁוּם פָּרָשָׁה כְּנֶגְדּוֹ, כִּי הוּא גָּבֹהַּ מֵהַכֹּל וְשֹׁרֶשׁ הַכֹּל, שֶׁמִּמֶּנּוּ מְקַבְּלִין כָּל הַמֹּחִין שֶׁל הַתְּפִלִּין שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּל הַזְּקֵנִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, כִּי הוּא נִכְלָל בָּאֵין סוֹף כַּנַּ"ל ...
"הוא גבוה מהכל.. ושורש הכל.." אמר שלמה בהתרגשות דקדושה. "כן, מדובר על קדושה גבוהה מאד" אמר שמואל. "אולי אפילו אפשר לומר... הכי גבוהה..". שלמה הביט ביראה על חברו. שמואל התבונן בחזרה והנהן, אך מיד דפדף עוד קצת קדימה בספר והמשיך, "אתה שומע שלמה.. ר' נתן ממשיך ואומר שמהבעטליר העוור נמשכת קדושת ראש השנה:".
תפילין ה' אות כג
... כִּי עִקַּר בְּחִינַת חַיִּים הוּא בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל שֶׁל הַזָּקֵן הָעִוֵּר הַנַּ"ל שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַזִכָּרוֹן בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן נִקְרָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה "יוֹם הַזִכָּרוֹן", כִּי עִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ מִבְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל שֶׁל הַזָּקֵן הַנַּ"ל. וְכָל בַּקָּשָׁתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל הַחַיִּים כַּוָּנָתֵנוּ עַל חַיִּים אֲמִתִּיִּים וְנִצְחִיִּים, הַיְנוּ בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְחַדֵּשׁ חִיּוּתוֹ בְּכָל עֵת, בְּחִינַת חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה, 'חָדָשׁ' דַּיְקָא כַּנַּ"ל:
שלמה הנהן לעבר שמואל כשמוחו תפוס בגדולת הדבר. "אז בעצם שמואל" אמר לפתע, "אם מהבעטליר העוור נמשכת קדושת ראש השנה, אז וודאי שהוא הצדיק שצריך להתקבץ אליו בראש השנה!!". שמואל הנהן בהסכמה. "ותראה את זה שלמה, ר' נתן מסביר לנו בהלכות תפילין ה' שהעניין של הבעטליר העוור הוא התחדשות, שזה היה העניין של רבינו הקדוש:".
תפילין ה' אות ה'
וְהִנֵּה עִקַּר כַּוָּנַת דְּבָרִים הַנַּ"ל לְעִנְיַן מַעֲשֶֹה, הוּא מַה שֶּׁרָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ ז"ל בְּעַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁהָיָה חַי חִיּוּת חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאָמַר, אֲנִי חָיִּיתִי הַיּוֹם חַיִּים שֶׁלֹּא חָיִּיתִי מֵעוֹלָם חַיִּים כָּאֵלּוּ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי עוֹד פְּעָמִים אַחֵרִים שֶׁדִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן הַחַיִּים שֶׁהַכֹּל נִקְרָא חַיִּים אֵצֶל הָעוֹלָם וְכוּ', ... אֲבָל בֶּאֱמֶת עִקַּר הַחַיִּים הוּא חַיִּים אֲרֻכִּים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחַיִּים אֲרֻכִּים שֶׁל הָעִוֵּר הַנַּ"ל, שֶׁהוּא חַי חַיִּים אֲרֻכִּים בֶּאֱמֶת, כִּי הִתְפָּאֵר שֶׁהוּא זָקֵן מְאֹד וַעֲדַיִן הוּא יניק מְאֹד וְלֹא הִתְחִיל עֲדַיִן לִחְיוֹת כְּלָל, כִּי זֶה עִקַּר הַחַיִּים כְּשֶׁמַּתְחִילִין לַעֲבֹד אֶת ה' בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן בַּעֲבוֹדָתוֹ כְּלָל. ... וּכְמוֹ שֶׁרָאִיתִי מֵרַבֵּנוּ ז"ל פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבַּשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת הִתְפָּאֵר עַצְמוֹ בִּגְדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת וְגִלָּה תּוֹרָה נִפְלָאָה אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כָּזֹאת כְּדַרְכּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בַּשָּׁעָה שֶׁאַחֲרֶיהָ רָאִינוּ אוֹתוֹ שָׁרוּי בְּצַעַר גָּדוֹל וְכַמָּה פְּעָמִים פֵּרֵשׁ צַעֲרוֹ וְשִיחָתוֹ לְפָנֵינוּ מֵעֹמֶק הַלֵּב, שֶׁהוּא מִצְטַעֵר מְאֹד אֵיךְ זוֹכִין לִהְיוֹת יְהוּדִי, כְּמִי שֶׁלֹּא הֵרִיחַ מֵעוֹלָם רֵיחַ עֲבוֹדַת ה', וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה זֹאת אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר לוֹ בִּכְתָב עִנְיָן זֶה, וּכְבָר מְבֹאָר מִזֶּה מְעַט בִּשְׁבָחָיו הַנִּדְפָּסִים, וּבְכָל פַּעַם הָיָה רָגִיל לוֹמַר שֶׁעַכְשָׁיו אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל, כְּלָל כְּלָל לֹא וְכוּ' אַף עַל פִּי שֶׁבַּשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת גִּלָּה מַה שֶּׁגִּלָּה וְהִתְפָּאֵר שֶׁהִשִֹּיג מַה שֶּׁהִשִֹּיג מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן תֵּכֶף אַחַר כָּךְ הָיָה אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם. הַכְּלָל, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָמַד עַל מַדְרֵגָה אַחַת, רַק הָיָה הוֹלֵךְ בִּזְרִיזוּת בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָא לְדַרְגָּא בְּרוּם מַדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַגְּבוֹהוֹת, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמַה שֶּׁהִגִּיעַ וְכוּ', עֲדַיִן לֹא נִתְקַרְרָה דַּעְתּוֹ בָּזֶה וְכוּ', וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה כַּאן וְיִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. ...
"איזה תיאורים על רבינו.." אמר שלמה בהתפעלות, "שמע, אני מכיר סיפורי צדיקים.. אבל צדיק כזה, שכל הזמן רגיל לומר שעכשיו אינו יודע כלל, על זה עדיין לא שמעתי..". שמואל חייך, "יש לך תמיד התבוננות מיוחדת בדברים שלמה.. אתה צודק, גם אני לא מכיר בתיאורים על צדיקים עניין כזה..". שלמה חייך בשמחה. "אתה יודע שמואל, אני עכשיו נזכר, גם בחיי מוהר"ן ר' נתן מפליג על ההתחדשות של רבינו".
חיי מוהר"ן שפד
אָמַר לָא מִבָּעֲיָא דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִפִּי בְּלִי הִתְחַדְּשׁוּת, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֶבֶל אֵינוֹ יוֹצֵא מִפִּי בְּלֹא הִתְחַדְּשׁוּת.
"אפילו הבל.. שמע, זה לא מובן.." אמר שמואל לחברו. "אין לנו השגה..". שלמה הנהן. "וזה מסביר את מה שדיברנו עליו בשיחות הר"ן:".
שיחות הר"ן קעט
קדם הסתלקותו אמר שכבר הוא עומד עכשו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אפן כל זמן שמלובשין בהגוף. ואמר שמתגעגע מאד מאד להפשיט גופו, כי אי אפשר לו לעמד על מדרגה אחת בשום אפן. כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת אפלו כשהגיע לאיזה מדרגה עליונה שיהיה, אפלו לתכלית המעלה, אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה גבוהה יותר ויותר. וכן היה תמיד כל ימי חייו כמבאר במקום אחר. ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אופן. ועל כן היה מוכרח להסתלק. ואמר בזו הלשון: "כבר רציתי לפשוט כותנתי מפני שאיני יכול לעמד על מדריגה אחת".
"כן, אני זוכר את זה.." אמר שמואל. "כמובן... לא כל מי שנפטר בגיל 38 ח"ו זה אומר שהוא הגיע להתחדשות של רבינו" אמר שמואל בפסקנות, "אבל אנחנו מבינים שההתחדשות של רבינו הייתה יחידה במינה, אם כבר בגיל 38 הוא הגיע למדרגה כזאת, שכבר אי אפשר להשיג בגוף... זה בהחלט מצביע על כך שהוא זכה לעניין הבעטליר העוור בשלמות יחידה במינה...". "נכון!" אמר שלמה בהתלהבות. שמואל חייך בסיפוק לשלמה, אבל עדיין היה נראה שמשהו עדיין מטריד אותו.
ההספד הקדוש
"אני רואה שזה עדיין לא סיפק אותך עד הסוף.." אמר שמואל לחברו. "תשמע" אמר שלמה, "אלה מקורות חזקים.. אבל הייתי רוצה משהו שכותב על רבינו בפירוש..". שמואל הנהן בהבנה. שלמה הניח ידו על השולחן ופתח בתפילה; "ריבונו של עולם, הבאת אותנו עד לכאן... גילינו כל כך הרבה דברים.. אנא, פקח עינינו ונזכה לראות שרבינו הוא הבעטליר העוור בפירוש, אנא ריבונו של עולם, עזור לנו לדעת מי הוא הבעטליר העוור, מי הוא זה שזוכר את האין המוחלט..". שמואל הצטרף לשלמה בליבו, ושניהם שהו כך כמה רגעים ארוכים. שלמה לפתע הניד ראשו בתהייה. "מעניין למה ר' נתן לא דיבר על כך בחיי מוהר"ן..". שמואל חשב לכמה רגעים. "תשמע" אמר לבסוף, "דווקא בחייו הגדולה של הצדיק לא מתגלה.. אתה מכיר את זה, 'אחרי מות", 'קדושים', 'אמור'". "מה?" הביט שלמה בחברו בתמיהה. שמואל חייך, "זה הסדר של הפרשיות, אבל אומרים בלשון צחות, שרק אחרי מות קדושים, אז 'אמור', תספיד אותם ותגלה גדולתם". שלמה כווץ גבותיו ולפתע אמר "נכון!! צריך לראות מה קורה אחרי שרבינו הסתלק, לא ב'חיי מוהר"ן'". שלמה תפס את העותק של ימי מוהרנ"ת, ודפדף לכמה רגעים, "הנה!" אמר שלמה והתחיל להקריא.
ימי מוהרנ"ת חלק ראשון סו
... וְאַחַר כָּךְ בָּכִיתִי עָלָיו הַרְבֵּה בִּהְיוֹתִי יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ עַל הָאָרֶץ וּבְתוֹךְ כָּךְ נִתְקַבְּצוּ שְׁאָר אֲנָשִׁים וְעָמְדוּ עָלָיו וּבָכוּ עִמִּי וְלא הָיָה שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁבָּכָה עָלָיו עַל הָאָרֶץ כִּי אִם אֲנִי לְבַדִּי כִּי עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכָּל בְּנוֹת עִירִי, כִּי כְּבָר הֵעִיד עָלַי הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִכֻּלָּם כַּנִּרְשָׁם בְּמָקוֹם אַחֵר (הַקְדָּמַת חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן) ... אַשְׁרֵי הַגּוּף שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה כְּחוּט הַשַּעֲרָה, אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לא הָיָה עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּהֶרֶף עַיִן אַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ שׁוּם קוֹל שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וְכֵן שְׁאָר כָּל הָאֵיבָרִים וְהַחוּשִׁים, כַּמּוּבָן כָּל זֶה בְּהַמַּעֲשֶֹה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס שֶׁסִּפֵּר (סִפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת מַעֲשֶֹה י"ג) עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהָבֵן כִּי לא קִדְּמוֹ אָדָם בָּעוֹלָם לְסַפֵּר שְׁבָחִים כָּאֵלֶּה עַל שׁוּם צַדִּיק וּמִן הַסְּתָם כְּשֶׁהוּא יָדַע לְסַפֵּר כָּל זֹאת הָיָה אוֹחֵז בְּכָל זֶה וְאִם תָּשִֹים לִבְּךָ לְהִסְתַּכֵּל שָׁם הֵיטֵב הֵיטֵב בְּעֵין הָאֱמֶת אָז תָּבִין מְעַט עֹצֶם גְּדֻלַּת קְדֻשָּׁתוֹ הָעוֹלָה עַל כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת אַשְׁרֵי לוֹ.
"חזק מאד מאד!! מקור מפורש מר' נתן שרבינו הוא הוא הבעטליר העוור!" אמר שמואל. שלמה הסתכל על שמואל ביראה מהולה בשמחה, ובני החבורה שמחו על המציאה. "ה' שמע תפילתך שלמה" אמר שמואל לחברו, ולפתע נפתחה הדלת, ויעקב נכנס לחדר העבודה הקטן. "מה שלומך יעקב?" אמר שמואל, "תשב..". יעקב התיישב לידם על הכיסא הקבוע שלו, ושלמה פנה אליו בהתרגשות "יעקב, גילינו מקור מפורש שרבינו הוא הבעטליר העוור!". יעקב כווץ גבותיו בתמיהה, אך מיד החווה בידו לשלמה שימתין, והוציא ספר קטן מתיקו העמוס. הוא דפדף בו לכמה רגעים והושיט אותו פתוח לידידו. שלמה הסתכל בספר ועיניו אורו. "איזה ניסים!" קרא בקול, והתחיל להקריא לבני החבורה.
תפילה לעני - ציון רבינו הקדוש - תפילה מו
אנא רחום וחנון ... חזקני ואמצני לבטוח בך באמת ... עד שאזכור כל מה שנעשה עמדי מרגע שנכנסו בי נפש רוח ונשמה, ואזכה לתקן בשלמות, כל מה שעבר עלי בגלגול זה ובכל הגלגולים, וכל אשר עבר עלי בימי הזיכרון של כל שמונת הזקנים, הזוכרים המראה הטעם והריח, וגם החכמים שהמציאו את הגרעין, ולזכור העת שהוליכו הגרעין ליטע הפרי, והעת שהתחיל הפרי להתהוות ולהתרקם, והעת שהיה הנר דולק, והעת שחתכו הפרי מן האילן. וזכני להיכלל בזקן התשיעי השוכן פה, אשר זוכר את האין, ואת כל אשר נעשה עמי בכל הגלגולים עד היום הזה. אנא, זכני לכל זה בזכות רבינו הקדוש והנורא, אשר הוא הזקן התשיעי, העוור, השוכן פה, ובזכותו תמחל לי על כל מה שעברתי בכל הגלגולים, בשוגג במזיד, בדיבור ובמעשה, כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכיו וחיה. ...
"ברוך ה' שומע תפילה" אמר שמואל. "יפה מאד יעקב, זה ממש מקור מפורש ממורינו הרב שליט"א שרבינו הוא הוא הבעטליר העוור...". יעקב הנהן בשמחה, ושלמה המשיך להסתכל בשורות העוצמתיות בספר הקטן שיעקב נתן לו.
אחרי ההסתלקות
לפתע שמעו דפיקה בדלת, ויוסי נכנס לחדר העבודה הקטן, כשפאותיו הפעם מלפני אוזניו, ושרווליו הקצרים התארכו עד לפרקי כף ידו. "יוסי.. אתה נראה שונה ככה, אתה יודע? יש קצת יותר עדינות בפנים.." אמר שלמה בהתרגשות. יוסי הרהר לכמה רגעים. "תודה.." אמר לבסוף. "אתה גם אומר תודה.." כווץ שלמה את גבותיו בתמיהה. "יוסי, מה קרה?!" שאל שלמה בפליאה. יוסי משך בכתפיו. "גיליתי שאפשר להיות נורמלי גם אם יש לך פאות מלפני האוזניים וחולצה ארוכה" אמר לבסוף. שלמה חייך. "טוב" אמר שמואל, "אנחנו שמחים בך בכל מקרה יוסי.. מקווים שעדיין תישאר אתנו בפגישות.. אולי אנחנו כבר לא בדרגה שלך..". יוסי חייך. "אל תדאג שמואל.. אף פעם לא הייתם בדרגה שלי..". שמואל ושלמה צחקו, ויוסי תפס את מקומו על הספה.
"טוב" חזר שלמה אל שמואל, "אז אנחנו מבינים שרבינו הוא הבעטליר העוור שכל קדושת ראש השנה נמשכת ממנו.. אבל מה קורה אחרי ההסתלקות?". שמואל הרהר לכמה רגעים. "תראה, דיברנו כבר שעניין ההתחדשות של הצדיק, העלייה שלו מדרגה לדרגה, הוא עניין בחינת פי-שניים" אמר ופתח את כרך א' של יו"ד של ליקוטי הלכות.
הכשר כלים ד' אות ג'
... וְהָעִקָּר הוּא הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁיהֶם, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עַל מַדְרֵגָה אַחַת, רַק בְּכָל פַּעַם הוּא עוֹלֶה מִדַּרְגָא לְדַרְגָּא שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַהִסְתַּלְּקוּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲמֹד לִפְנֵי צַדִּיק כָּזֶה בְּכָל פַּעַם, נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּכָל פַּעַם בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְקַבֵּל חַיּוּת בְּכָל פַּעַם מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ יוֹתֵר, כִּי בְּכָל פַּעַם נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּחִינַת הֶאָרַת פִּי שְׁנַיִם מִמַּדְרֵגָה גָּבֹהַּ כְּפִי הַמַּדְרֵגָה שֶׁזָּכָה הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת וּלְהִסְתַּלֵּק אֵלָיו עַתָּה. וְעַל יְדֵי זֶה אֵין שׁוּם קִלְקוּל וּפְגָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְתַּקֵּן, רַק הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק מֵהַצַּדִּיק לְעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו. ...
"ואנחנו יודעים שעיקר תיקון פי-שניים מתרחש ביום ראש השנה, ועיקר התיקון נעשה על ידי צדיקים שוכני עפר:".
הכשר כלים ד' אות לג
... כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָעֲווֹנוֹת הוּא עַל יְדֵי שֶׁחוֹזְרִין וּמוֹצִיאִין כָּל תִּקּוּנֵי הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מֵחָדָשׁ. עַל יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים שֶׁחוֹזְרִים וּמַמְשִׁיכִים חַיּוּת חָדָשׁ דִּקְדֻשָּׁה לִכְלַל הַבְּרִיאָה מֵרוּחַ דִּלְעֵלָּא לְרוּחַ דִּלְתַתָּא, שֶׁמִּשָּׁם הַמְשָׁכַת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶֹה בַּעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְהַהַתְחָלָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהַגְּמָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ... וְזֶה שֶׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל יְדֵי צַדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר שֶׁהֵם גְּדוֹלִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶן, שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל. וְזֶה הַתִּקּוּן בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַבְּרִיאָה עִקָּרָהּ בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי בּוֹ בַּיּוֹם נִבְרָא הָאָדָם, שֶׁהוּא כְּלַל הָעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, "זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶֹיךָ" וְכַנַּ"ל ...
"והיה לי חידוש בנושא" חייך שמואל, "הצדיקים שמתחדשים וממשיכים מרוח דלעילא לרוח דלתתא, כוללים אותן ביחד, ובעצם כוללים את הכח והפועל ביחד.. ולכן זה אותו תיקון שר' נתן מדבר בהלכות ריבית ה'!" אמר שמואל, והקריא ממקום אחר באותו הכרך.
ריבית ה' אות ח'
וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶיךָ, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָאָדָם שֶׁהוּא עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם. וְאָז עִקַּר יְצִיאַת הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁנִּגְמְרָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי שֶׁאָז נִבְרָא הָאָדָם שֶׁהוּא עִקַּר כָּל הַבְּרִיאָה. וְעַל כֵּן אָז עִקַּר עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת לְהִכָּלֵל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה מְאֹד לְתַקֵּן וּלְהַמְתִּיק שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַדִּין שֶׁמִּשָּׁם מִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר שֶׁהוּא הָרַע, שֶׁהוּא הַטֻּמְאָה שֶׁכָּל אֲחִיזָתוֹ בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה תֵּכֶף כְּשֶׁיָּצְאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָז עֲדַיִן לֹא הָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁקֶר וְטֻמְאָה, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הָיָה בְּחִינַת שְׁנַיִם כַּנַּ"ל הָיָה רְשִׁימָה שֶׁיִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם הַשֶּׁקֶר שֶׁהוּא הַטֻּמְאָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. ... וְעַל כֵּן צְרִיכִין לִנְסֹעַ לַצַּדִּיקִים הַגְּבֹהִים בְּיוֹתֵר עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע לַעֲסֹק בְּתִקּוּן זֶה כִּי אִם הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד וְכַנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים אֵינָם זוֹכִים לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת בְּחַיֵּיהֶם, כִּי אִם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם. וּבִשְׁבִיל זֶה הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי עִקַּר זֶה הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת הוּא רַק עַל יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם שֶׁאָז הֵם מַגִּיעִים לִשְׁלֵמוּת מַעֲלָתָם, לְהָשִׁיב נִשְׁמָתָם לַמָּקוֹם שֶׁנִּטְּלָה מִשָּׁם בִּתְחִלַּת שֹׁרֶשׁ שָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְשִׁיבִים כָּל הַבְּרִיאָה הַתְּלוּיָה בָּהָם לְשָׁרְשָׁהּ וְכוֹלְלִים אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה וּמְתַקְּנִים וּמַמְתִּיקִין וּמְבַטְּלִין אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר שֶׁנֶּאֱחָז שָׁם ...
"יפה!!" אמר שלמה בהתלהבות. "אז בעצם עיקר התיקונים של ראש השנה, של להוציא את הבריאה מהכח אל הפועל ולאחד את אחר הבריאה בקודם הבריאה, נעשים על ידי צדיקים שוכני עפר, ולכן הולכים לקבר שלהם, כי משם הם ממשיכים את התיקונים האלה!!". "נכון מאד" הרהר שמואל.
עמד במלחמה בכל הבחינות
יוסי לפתע נעור ממקומו על הספה. "יפה מאד.." אמר יוסי לשמואל, "יש לך ראש עיוני חזק ר' שמואל" המשיך יוסי, "אבל למה אתם לא מסתכלים על מנחה ז', ר' נתן מדבר בפירוש על הבעטליר העוור שם.. אם אני זוכר זה בסוף שם..". שמואל הרים גבותיו והנהן, ומיד לקח את או"ח כרך ב' מליקוטי הלכות, והתחיל לחפש את הקטע שיוסי התכוון אליו. "או.." לבסוף אמר, "תקשיבו לזה".
מנחה ז' אות צג
... וְכָל הַמַּעֲשֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל נֶאֶמְרָה עַל עִנְיַן חֲתֻנָּה שֶׁל הַיְלָדִים וְכוּ' שֶׁבֵּרְכָם כָּל אֶחָד כְּבִרְכָתוֹ. וְהָרִאשׁוֹן הָיָה הָעִוֵּר וְכוּ' שֶׁנָּתַן לָהֶם (דְּרָשָׁה גִּישַׁאנְק) שֶׁיִּהְיוּ כָּמוֹהוּ, זְקֵנִים כָּמוֹהוּ וְכוּ'. וְסִפֵּר לָהֶם מֵעִנְיַן הַזִּכָּרוֹן, שֶׁכָּל הַסִּפּוּר הָיָה בְּעִנְיַן הַמְשָׁכַת נִשְׁמַת הָאָדָם מִתְּחִלַּת אֲצִילוּתוֹ עַד הַסּוֹף עַד שֶׁנּוֹלָד בְּזֶה הָעוֹלָם. שֶׁהַקָּטָן שֶׁבְּכֻלָּם הִתְפָּאֵר שֶׁזּוֹכֵר מַה שֶּׁנַּעֲשָה עִמּוֹ בְּעֵת חֲתִיכַת הַטַּבּוּר וְכוּ', אֲשֶׁר כָּל לֵב מֵבִין יָכוֹל לְהָבִין שֶׁאֵין עֲרֹךְ לְמַעֲלַת הִתְפָּאֲרוּת כָּזֶה וְכוּ'. וְהוּא הַקָּטָן שֶׁבְּכֻלָּם. וְאַחַר כָּךְ הִתְפָּאֲרוּ עוֹד וָעוֹד גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ. עַד שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הִתְפָּאֵר שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר כְּלוּם וְכוּ', וְהוּא גָּבֹהַּ מִכֻּלָּם אֲשֶׁר אֵין עֲרֹךְ לַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל כֻּלָּם נֶגְדּוֹ וְכוּ'. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת חֲתֻנָּה שֶׁהִוא בִּשְׁבִיל הוֹלָדָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְרַבּוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל. וְעִקַּר הַכַּוָּנָה בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם שֶׁעִקָּרָהּ עַל יְדֵי רִבּוּי עַם בְּנֵי יִשְרָאֵל, בִּבְחִינַת בְּרֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם וְכוּ'. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים מְאֹד. וּבְכָל צִמְצוּם וְצִמְצוּם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין צְרִיכִין לְצַמְצֵם בְּחָכְמָה קְדוֹשָׁה בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ הַדִּינִים שֶׁמֵּהֶם אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת וְכוּ'. וְכָל מַה שֶּׁיּוֹרְדִין לְמַטָּה לְעוֹלָם נָמוּךְ יוֹתֵר צְרִיכִין מִלְחָמָה וּשְׁמִירָה יוֹתֵר. כִּי בְּעוֹלָם אֲצִילוּת אֵין לָהֶם אֲחִיזָה כָּל כָּךְ כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט בְּדַקּוּת נִפְלָא וְכוּ'. אֲבָל בִּבְרִיאָה יְצִירָה עֲשִיָּה שָׁם אֲחִיזָתָם בְּיוֹתֵר עַד שֶׁבְּעוֹלַם הָעֲשִיָּה שֶׁשָּׁם הַגּוּפִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁאָנוּ מְלֻבָּשִׁים בָּהֶם שָׁם אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת מַמָּשׁ וְכוּ'. אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ נָתַן כֹּחַ לְהָאָדָם לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י אִם תִּרְצֶה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו וְכוּ'. אֲבָל זְעִירִין אִנּוּן שֶׁנִּצְּחוּ הַמִּלְחָמָה כָּרָאוּי. וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד שֶׁעָמְדוּ בַּמִּלְחָמָה, אַף עַל פִּי כֵן רֻבָּם לֹא נִמְלְטוּ מִשְּׁגִיאָה דַּקָּה וְכוּ' כַּיָּדוּעַ. עַל כֵּן כָּל הַתִּקּוּן עַל יְדֵי בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁנִּצַּח הַמִּלְחָמָה כָּל כָּךְ וְיָגַע בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ עַד שֶׁזָּכָה לְהִתְפָּאֵר (עֶר גִּידֵיינְקְט גָּאר נִיט וְכוּ' וְעַיֵּן בַּמַּעֲשֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל) שֶׁזּוֹכֵר לָאו כְּלוּם וְכוּ'. כִּי הוּא יוֹדֵעַ מַה שֶּׁנַּעֲשֶה עִם הַנְּשָׁמָה מִקֹּדֶם הָאֲצִילוּת עַד תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם. עַד כָּל הַצִּמְצוּמִים שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְדַרְגָּא שֶׁכְּלוּלִים בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁהֵם בְּחִינַת מַראֶה טַעַם רֵיחַ, עַד שֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְגַּשֵּׁם הַכֵּלִים בִּבְחִינַת אוֹר מַיִם רָקִיעַ וְכוּ' עַד שֶׁיָּצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ לְזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי וְכוּ'. וְהוּא עוֹסֵק בְּתִקּוּן הָעוֹלָם יוֹתֵר מִכֻּלָּם. כִּי כֻּלָּם מְתַקְּנִים הַרְבֵּה מְאֹד, אֲבָל עֲדַיִן לֹא נִגְמַר תִּקּוּנָם. ... וְהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּחִינַת מָשִׁיחַ זָכָה לְזַכֵּךְ אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמִּתְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה וּמֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִין שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַמַּחֲשָׁבָה לְמַעְלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה עַד תַּכְלִית סוֹף הַמַּעֲשֶה, עָמַד בַּמִּלְחָמָה בְּכָל הַבְּחִינוֹת עַד שֶׁזָּכָה לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ בִּשְׁלֵמוּת. אֲבָל אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם וּצְרִיכִין לְהוֹדִיעַ מַלְכוּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם וְכוּ', עַל כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל אֶחָד בִּכְלָל וּבִפְרָט הוּא עַל יָדוֹ. ...
"יוסי, הבאת מקור מעולה!!" אמר שמואל בהתפעלות לאחר שסיים לקרוא, "ממש מדבר בפירוש על הבעטליר העוור!". שלמה נדרך כדי לשמוע היטב את דברי שמואל, ושמואל המשיך, "שניה, במנחה ז' ר' נתן גם מדבר על קבר הצדיק", שמואל דפדף כמה דפים אחורה והתחיל להקריא.
מנחה ז' אות פ'
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר לְעֵיל בְּעִנְיַן מַעֲלַת הַהֲלִיכָה עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כִּי הַצַּדִּיק עָמַד בַּמִּלְחָמָה בְּחַיָּיו וְשִׁבֵּר כָּל הַיְצָרִין רָעִין וְכוּ' עַד שֶׁזָּכָה עַל יְדֵי מַעֲשָיו לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹלֶה גַּם בֵּיתָא עִלָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְאָז זוֹכֶה בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ לְהִסְתַּלֵּק לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא לְמָקוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק. וְשָׁם אֵין מַעֲשֶה וְעֻבְדָּא לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ עַל יְדֵי זֶה רַק מִתְעַנֵּג עַל ה' וְכוּ' אַשְׁרֵי לוֹ. אֲבָל כְּבָר מְבֹאָר בְּסִימָן ז' שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק הוּא שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא לְמַעְלָה מַעְלָה שֶׁיִּהְיֶה לְמַטָּה גַּם כֵּן וְכוּ'. כִּי חֶפְצוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ תָּמִיד לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא הַכֹּל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי עֻבְדּוֹת וּמַעֲשִים טוֹבִים שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְשָׁם בִּמְקוֹם הַצַּדִּיק אֵין מַעֲשֶה וְעֻבְדָּא. עַל כֵּן כָּל שַׁעֲשׁוּעָיו כְּשֶׁבָּא אָדָם הַשָּׁפָל מִזֶּה הָעוֹלָם אֲפִלּוּ אִם הוּא גָּרוּעַ מְאֹד וּמִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיְּשִׁיבֵנוּ בִּתְשׁוּבָה וִיתַקְּנוֹ, שֶׁאֲזַי תֵּכֶף עַל יְדֵי הַהִתְעוֹרְרוּת הַזֶּה הוּא עוֹשֶה מַה שֶּׁעוֹשֶה וּמַעֲלֵהוּ בִּבְחִינַת מִי עִם זֹאת עוֹלָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁהוּא מַעֲלֵהוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בֵּרֵר הַמִּדּוֹת אַדְּרַבָּא קִלְקְלָם. כִּי הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לָזֶה לְתַקֵּן הַכֹּל עַל יְדֵי עֹצֶם יְגִיעָתוֹ וּמְסִירַת נַפְשׁוֹ בָּזֶה הָעוֹלָם בְּיִסּוּרִים וְסִגּוּפִים קָשִׁים בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ וּבִשְׁבִיל יִשְרָאֵל עַד שֶׁעָשָה תְּשׁוּבָה בִּשְׁבִיל כָּל יִשְרָאֵל לְדוֹרוֹת. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי יָכוֹלְנִי לִפְטֹר כָּל הָעוֹלָם וְכוּ'. וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ עִמִּי, יָכוֹלְנִי לִפְטֹר גַּם לְהַבָּא עַד הַסּוֹף וְכוּ', רַק הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא מְעַט עַל כָּל פָּנִֵים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי בְּלֹא אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא כְּלָל אִי אֶפְשָׁר, כִּי כָּל הַשְּׁבִירָה הָיְתָה רַק עַל יְדֵי זֶה שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:
שם אות פא
וְזֶה אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה. הוי' אדני הֵם בְּחִינַת בֵּיתָא עִלָּאָה וּבֵיתָא תַּתָּאָה. ... אַךְ טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ, כִּי לֹא זָכִיתִי לָזֶה בְּמַעֲשִים טוֹבִים שֶׁלִּי כִּי הֲלֹא אַדְּרַבָּא קִלְקַלְתִּי הַרְבֵּה בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים. אַךְ לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם שֶׁכָּל כֹּחִי לָזֶה לִכְלֹל בֵּיתָא תַּתָּאָה עִם בֵּיתָא עִלָּאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, הוּא רַק כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְכוּ'. כִּי הֵם יְכוֹלִים לִכְלֹל בֵּיתָא תַּתָּאָה עִם בֵּיתָא עִלָּאָה שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה אֲפִלּוּ מִי שֶׁלֹּא תִּקֵּן הַמִּדּוֹת, אַדְּרַבָּא קִלְקֵל הַרְבֵּה. כִּי הֵם כְּבָר עָשוּ תְּשׁוּבָה בִּשְׁבִיל כָּל הָעוֹלָם רַק שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לָבוֹא אֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל.
"אז יוצא שהבעטליר העוור שעיקר התיקון של כל אחד הוא על ידו, כיון שזכה לעמוד במלחמה יותר מכולם, ממשיך לתקן אותנו לאחר הסתלקותו!! שניה, ור' נתן באות מז אומר:" אמר שמואל והמשיך להקריא.
מנחה ז' אות מז
... וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין, שֶׁאָז תַּכְלִית תִּקּוּן הַצִּמְצוּמִים הָעֶלְיוֹנִים מְאֹד שֶׁמְּקַבְּלִים אוֹר נוֹרָא מְאֹד מְאֹד בִּבְחִינַת תִּקּוּן וְשָׁם נִסְתַּלֵּק מֹשֶׁה. וְעַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת אוֹר נִשְׁמָתוֹ הַנּוֹרָאָה לְשָׁם, הוּא חוֹזֵר וּמַמְשִׁיךְ מִשָּׁם הִתְגַּלּוּת אוֹר הָאֵין סוֹף בְּלֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל בִּבְחִינַת תִּקּוּן הַצִּמְצוּמִים וְהַמְתָּקָתָם בְּאֹפֶן שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יְזַכֶּה אֶת כָּל יִשְרָאֵל בִּתְשׁוּבָה. כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, כִּי כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם הַקְּדוֹשִׁים הָיוּ מִתְיַגְּעִים מְאֹד בַּעֲבוֹדָתָם לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם שֶׁזֶּה עִקַּר עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים שֶׁהוּא עַל יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עֲלֵיהֶם בְּכָל פַּעַם אוֹר הָאֵין סוֹף בִּבְחִינַת צִמְצוּמִים מְתֻקָּנִים בְּאֹפֶן שֶׁיַּעַבְדוּ אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה לְפִי מַדְרֵגָתָם הַגָּבֹהַּ וְכוּ' ... וְכָל מַה שֶּׁלֹּא יָכְלוּ לִגְמֹר בְּחַיֵּיהֶם הֵם גּוֹמְרִים אַחַר מִיתָתָם, כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי אָז נִסְתַּלְּקִין לְמָקוֹם שֶׁנִּסְתַּלְּקִין, וְתֵכֶף שֶׁנִּסְתַּלְּקִין הֵם מַתְחִילִין לִחְיוֹת בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים. כִּי שְׁאָר הָעוֹלָם אֵינָם זוֹכִים לְאֵלּוּ הַחַיִּים עַד אַחַר הַזִּכּוּךְ, וְאָז יִזְכּוּ לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא אַחַר הַתְּחִיָּה כְּפִי חֶלְקָם. אֲבָל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁזִּכְּכוּ גּוּפָם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת בְּחַיֵּיהֶם הֵם זוֹכִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם מִיָּד לְחַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהִיא בְּחִינַת שֶׁנִּכְלָלִים בְּאוֹר הָאֵין סוֹף בִּבְחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים. וְגַם שָׁם הֵם עוֹבְדִים אֶת ה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְכָל עֲבוֹדָתָם הִיא לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הָאֵין סוֹף בְּלֵב כָּל יִשְרָאֵל בִּבְחִינַת תִּקּוּן הַצִּמְצוּמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, בְּאֹפֶן שֶׁיְּגַלּוּ מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ בְּחִינַת גֹּדֶל הַמַּעֲלָה שֶׁל הִשְׁתַּטְּחוּת עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים, בִּפְרָט בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה. שֶׁאָז צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִיאָה מֵחָדָשׁ לְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה אָז. שֶׁכָּל זֶה נִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּן הַצִּמְצוּמִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁזֶּה נַעֲשֶה עַל יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל.
"אז ממילא יוצא שהבעטליר העוור, שהוא רבינו הקדוש, שעיקר התיקון של כל אחד הוא על ידו, ממשיך לתקן אותנו אחרי הסתלקותו על ידי ביאה על קברו, שזאת האתערותא דלתתא שלנו, ועושה את זה יותר בשלמות אחרי מיתתו, וגומר מה שלא גמר בחייו, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם!!". בני החבורה הסתכלו על שמואל ביראה דקדושה. "שלמה, גם בחורף תק"ע, בעת שסיפר רבינו הקדוש את המעשה מז' בעטלירס, ר' נתן קיבל רמז מאד גדול לקיבוץ הקדוש של אומן ראש השנה..". שלמה לחץ את ידו של שמואל בשמחה, ובני החבורה נפרדו אחד מהשני בשמחה.