חלק ט'
ואני רופא אותה
מקובל מתחיל
שמואל עיין בספר 'עץ חיים' שהיה מונח לפניו, כשאצבעותיו אוחזות במצחו, וגבותיו מכווצות. לפתע ראשו נחת כאילו מאליו, והוא הספיק לזקוף אותו בחזרה לפני שפגע בספר הקדוש. שמואל אמנם הבין את מה שהצליח ללמוד, אבל כל פעם שניסה להתקדם, הוא הרגיש כאילו יש מחסום בלתי נראה שמונע אותו מללמוד. "כנראה זה לא רק עניין של עיון שכלי.." חשב לעצמו שמואל. "צריך זכויות, תפילות.. והרבה המתנה". לפתע הדלת נפתחה ויוסי ושלמה נכנסו לחדר. יוסי הבחין בספר שהיה מונח על השולחן, ומיד פנה לשמואל. "או, ידעתי.. אתה לא תצליח להסתתר מאתנו שמואל..". שמואל חייך לעבר הבחור הצעיר. "אני בכלל לא צוחק שמואל.. יש לי בעיה לממן את הכרטיס טיסה לאומן.. אם תוכל לארגן לי כן שיגור ישיר לאומן באמצעות שם קדוש זה יעזור לי מאד.. אני לא אגלה לאף אחד, אל תדאג.." אמר יוסי בטון משכנע. שמואל צחק. "אני בינתיים יכול לשגר את עצמי למיטה.. לא מצליח להתקדם בספר הזה יותר מכמה שורות מבלי שהראש שלי צונח צניחה חופשית..". שלמה חייך לעבר שמואל. "אבל אני אשמח לעזור לך בחלק מהמימון בלי נדר". "הבנתי.." אמר יוסי והוריד ראשו לקרקע. "אני כנראה עדיין לא ראוי.. אני מקבל על עצמי בלי נדר, להוריד את כמות האקסלים מארבע ביום לשלוש בלי נדר...". שלמה ושמואל צחקו, ויוסי תפס את מקומו על הספה.
מועט המחזיק את המרובה
"אז מה אתה אומר שלמה, לאיפה ממשיכים?". "יש עוד שישה בעטלירס..". אמר שלמה בחיוך. שמואל חייך בחזרה. "אתה יודע מה, תן לי לעבור עליהם.. נראה מה אני אמצא". שמואל הוציא את העותק של סיפורי מעשיות מספריית העץ בחדרו. הוא עיין בספר כמה דקות ארוכות, כשלפתע הרים את ראשו. "שלמה, הבעטליר בעל החטוטרות... תראה מה רבינו מספר עליו". שמואל התחיל להקריא מהספר לבני החבורה.
סיפורי מעשיות – מעשה יג מז' בעטלירס
ביום החמישי גם כן היו שמחים. וזכרו הזוג את הבעטליר שהיה לו חטוטרות, (שקורין הוקיר). והיו מתגעגעים מאד: איך לוקחים בכאן את אותו הבעטליר ההוקיר, כי אם היה הוא בכאן היתה השמחה גדולה מאד! והנה הוא בא, ואמר: הנני! הנה באתי על החתונה. ונפל עליהם, וחבק ונשק אותם, ואמר להם: בתחילה ברכתי אתכם שתהיו כמוני, ועתה אני נותן לכם. במתנה לדרשה שתהיו כמוני. ואין אני בעל חטוטרות (היינו הוקיר) כלל. רק אדרבא יש לי כתפיים כאלו (שקורין פלייציס), שהם בחינת "מועט מחזיק את המרובה". ויש לי הסכמה על זה. כי פעם אחת היה שיחה וספור, שהיו אנשים מפארים עצמם בבחינה זו. שכל אחד ואחד היה מתפאר שיש לו בחינה זו של מועט מחזיק את המרובה. ... ואני (היינו זה ההוקיר שמספר כל זה) הייתי גם כן שם. ואמרתי: האמת הוא, שיש לכם בחינת מועט מחזיק את המרובה ... אבל אני למעלה למעלה מכולכם בכלל. ... והא ראיה. כי פעם אחת היו כת אחת שהיו חוקרים: באשר שכל חיה יש לה צל מיוחד, שבזה הצל דיקא היא רוצה לנוח שם. ... ועל כן חקרו אם יכולים למצוא אילן כזה, אשר בצלו ישכנו כל החיות. ... והלכו איזה זמן עד שהיו רואים (מרחוק) את האילן. והסתכלו וראו, והנה אין האילן עומד במקום כלל. כי אין לאילן מקום כלל. ומאחר שאין לו מקום, איך אפשר לבוא אליו? ואני (היינו זה ההוקיר) הייתי גם כן שם עמהם. ואמרתי להם: אני יכול להביא אתכם אל האילן. כי זה האילן אין לו מקום כלל, כי הוא למעלה מהמקום לגמרי, ובחינת מועט מחזיק את המרובה הוא עדיין במקום. כי על כל פנים יש לו מקום מועט רק שהוא מועט מחזיק את המרובה. אבל עדיין יש לו מקום מועט על כל פנים, ובחינת מועט מחזיק את המרובה שיש לי, (היינו לבעל החטוטרות) היא בחינת סוף המקום לגמרי, שמשם ולמעלה אין מקום כלל. על כן אני יכול לשא את כולכם אל האילן שהוא למעלה מהמקום לגמרי. (כי זה בעל החטוטרות הוא כמו בחינת ממוצע בין המקום ובין למעלה מן המקום לגמרי. כי יש לו בחינה עליונה של בחינת מועט מחזיק את המרובה, שהיא בחינת סוף המקום ממש, שמשם והלאה אין נמצא תבת מקום כלל. כי משם ולמעלה היא בחינת למעלה מן המקום לגמרי. ועל כן הוא יכול לשא אותם מתוך המקום, לבחינת למעלה מן המקום. והבן) ...
"שמואל.. זה העניין של אבן שתייה, לא?" שאל שלמה את חברו. "בדיוק" אמר שמואל והרים את או"ח כרך א' של ליקוטי הלכות, "כבר עברנו על זה כשלמדנו על תורה ס"א, הנה מה שלמדנו אז" אמר והקריא בקול.
ציצית ג' אות יב
... כִּי אֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁהָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ מִשָּׁם הוּשְׁתַת הָעוֹלָם וּמִשָּׁם נִתְפַּשֵּׁט הַמָּקוֹם שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהַנְּקֻדָּה שֶׁל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה הוּא בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה שֶׁל בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, כִּי שָׁם בְּאוֹתוֹ הַנְּקֻדָּה כָּלוּל הַמָּקוֹם שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, ... וְעַל כֵּן עִקַּר מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט הָיָה שָׁם בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, כִּי שָׁם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת לִבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל יְדֵי נְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת כַּנַּ"ל. ...
שלמה הרהר בדברים לכמה רגעים. "הבנתי.." אמר לבסוף, "כל מה שלמדנו על בחינת 'אבן שתייה' ו'מקומו של עולם', שרבינו הקדוש זכה לזה בשלמות, ושאלה התיקונים של ראש השנה, ושרבינו עושה אותם בתכלית השלמות לאחר הסתלקותו, ומקברו דייקא, בעצם מרומז בעניין של הבעטליר בעל החטוטרות!!" אמר שלמה בהתרגשות. שמואל הנהן בהסכמה. "אכן, גם כאן רבינו בעצם במעשה שסיפר, מרמז להם על מדרגתו.. כל אחד מהבעטלירס מספר שהוא זכה למעלה המיוחדת לו, יותר מכולם.. וזה בעצם רבינו, שמרמז לנו בסיפור, שהוא זכה לעלות למדרגה הגבוהה ביותר בכל אחת מהמעלות.. כשסיפר על הבעטליר העוור הוא גילה לנו שהוא אוחז במדרגה הגבוהה ביותר לעניין ההתחדשות, ובבעטליר בעל החטוטרות הוא מגלה לנו שזכה לעניין מקומו של עולם, במדרגה הגבוהה ביותר..". שלמה הסתכל על שמואל והנהן בדבקות. שמואל חייך לעבר חברו. "אז כן שלמה, גם כאן במעשה הזה, ר' נתן מבין שרבינו זכה למעלה הכי גבוהה לעניין מקומו של עולם, ובצירוף עם תורה ס"א קמא ותורה א' תניינא, ר' נתן מבין שהוא זה שעושה את ראש השנה ושאליו צריך לבוא, יותר מכל הצדיקים..". שלמה מחא כפיו בשמחה. "איזה ניסים! אתה יודע שמואל, אני מתחיל להבין מה רבינו התכוון במעשה הזה...". שמואל חייך בסיפוק וקם כדי למלא מחדש את כוס התה שלו.
ואני רופא אותה
"אז לאיפה נמשיך עכשיו?" שאל שלמה את חברו שחזר לחדר העבודה הקטן מתוך המטבח. "תן לי כמה דקות" אמר שמואל והתיישב על הכיסא, תוך שהוא מעיין בהמשך המעשה של ז' בעטלירס. "טוב" הרים שמואל לבסוף את ראשו מהספר, "הבעטליר הבא.. הוא הבעטליר בלי ידיים:".
סיפורי מעשיות – מעשה יג מז' בעטלירס
ביום הששי היו גם כן שמחים. והיו מתגעגעים: איך לוקחין בכאן את אותו שהיה בלא ידים? והנה הוא בא, ואמר הנני! הנה באתי אצלכם על החתונה. ואמר להם גם כן כנ"ל, ונשק אותם ואמר להם: (אתם סבורים שאני בעל מום בידי). אין אני בעל מום כלל על ידי. רק באמת יש לי כח בידי, רק שאין אני משתמש עם הכח שבידי בזה העולם. כי אני צריך את הכח לענין אחר. ויש לי הסכמה על זה מן המבצר (שקורין שלאס) של מים (פון דעם ואשיריקן שלאס):
כי פעם אחת ישבנו יחד איזה אנשים. והיה כל אחד ואחד מתפאר בכח שבידיו: זה התפאר שיש לו גבורה זו בידיו, וזה התפאר שיש לו גבורה פלונית בידיו. וכן כל אחד התפאר בגבורה שיש לו בידיו. (היינו) כי אחד היה מתפאר שיש לו כח וגבורה כזו בידיו, שכשהוא מורה חץ הוא יכול לחזר ולמשכה אליו. כי יש לו כח כזה בידיו, שאף על פי שהורה כבר החץ, עדיין יכול להחזירה לחזר ולמשכה אליו. ושאלתי אותו: איזה חץ אתה יכול להחזיר? כי יש עשרה מיני חצים, כי יש עשרה מיני סמים. היינו, כי כשרוצין לירות חץ מושחין אותה באיזה סם. ויש עשרה מיני סמים. שכשמושחין אותה בסם זה היא מזקת כך, וכשמושחין בסם שני היא מזקת יותר, וכן יש עשרה מיני סמים, שכל אחד גרוע יותר. (היינו שמזיק יותר) וזהו בעצמו עשרה מיני חצים. כי החצים הן מין אחד, רק מחמת שנוי הסמים שמושחין את החץ בהם, שהם עשרה מינים כנ"ל, על כן נקראים עשרה מיני חצים. ועל כן שאל אותו איזה מן חץ אתה יכול להחזיר. גם שאל אותו, אם קדם שהגיע החץ לאותו שזרקה לו הוא יכול להחזירה, ואם גם אחר שהגיע החץ עדיין יכול להחזירה. ועל זה השיב: אפלו כשהגיע החץ, עדיין יכול להחזירה. אך איזה מין חץ הוא יכול להחזיר וכו' כנ"ל, השיב: מין חץ פלוני הוא יכול להחזיר. אמרתי לו: (היינו זה שהוא בלא ידים שמספר כל זה, אמר לזה שהתפאר בענין החץ כנ"ל) אם כן, אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה, מאחר שאין אתה יכול לחזר ולמשך כי אם מין חץ אחד. על כן אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה.
אחד היה מתפאר שיש לו כח כזה בידיו. שאצל מי שהוא לוקח ומקבל ממנו, הוא נותן לו. (פרוש שבזה בעצמו שהוא לוקח ומקבל בזה הוא נותן כי קבלתו היא נתינה) וממילא הוא בעל צדקה. ושאלתי אותו, איזה צדקה אתה נותן? (כי יש עשרה מיני צדקה). השיב, שהוא נותן מעשר. אמרתי לו: אם כן, אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה, כי אין אתה יכול כלל לבוא למקומה. כי אין אתה יכול לכנס כי אם בחומה אחת. (במקום שהיא יושבת שם) ועל כן אינך יכול לבוא למקומה.
אחד התפאר שיש לו כח כזה בידיו. כי יש ממונים בעולם, וכל אחד צריך חכמה ויש לו כח בידיו, שעל ידי ידיו הוא יכול לתן להם חכמה, על ידי שמסמיך אותם בידיו. שאלתי אותו, איזה חכמה אתה יכול לתן בידיך? כי יש עשרה קבין חכמה. השיב: חכמה פלונית. אמרתי לו: אם כן אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה. כי אין אתה יכול לידע הדפק שלה, כי אינך יכול לידע כי אם דפק אחד. כי יש עשרה מיני דפיקין (ואתה אינך יכול לידע כי אם דפק אחד מאחר שאינו יכול לתן בידיו רק חכמה אחת).
אחד התפאר שיש לו כח כזה בידיו, כשיש רוח סערה הוא יכול לעכבו בידיו, ולעשות בידיו לרוח משקל, שיהיה הרוח במשקל כראוי. שאלתי אותו: איזה רוח אתה יכול לאחז בידיך? כי יש עשרה מיני רוחות. השיב: רוח פלוני. אמרתי לו: אם כן, אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה. כי אינך יכול לנגן לפניה כי אם נגון אחד. כי יש יוד מיני נגינה, והנגינה היא הרפואה שלה, ואתה אינך יכול לנגן כי אם נגון אחד מהעשרה הנ"ל. ענו ואמרו הם. מהו היכלת שלך? השיב: אני יכול מה שאין אתם יכולים. היינו, כל התשעה חלקים הנ"ל (מכל הנ"ל) שאין אתם יכולים, אני יכול הכל.
כי יש מעשה. כי פעם אחת חשק מלך אחד בבת מלכה, והשתדל בתחבולות לתפסה, עד אשר עלתה בידו ותפסה. פעם אחת חלם לו לאותו המלך, שהיא עמדה עליו והרגה אותו. והקיץ ונכנס החלום בלבו, וקרא לכל פותרי חלומות ופתרו לו כפשוטו. שיתקים החלום כפשוטו, שהיא תהרוג אותו. ולא יכל המלך לתת עצה לנפשו מה לעשות לה. יהרוג אותה צר לו. ישלחה מעל פניו זה חרה לו, כי איש אחר יקחנה. וזה חרה לו מאד. כי הוא השתדל אחריה כל כך, ועתה תבוא ליד אחר. וגם אם ישלחה ותבוא ליד אחר, עתה בודאי יכול להתקים החלום שהיא תהרוג אותו, מאחר שהיא אצל אחר. יחזיקה אצלו הוא מתירא מחמת החלום כנ"ל. ולא ידע המלך מה לעשות לה. בין כך נתקלקל האהבה שלה אצלו קצת קצת, מחמת החלום, ובכל פעם נתקלקל יותר ויותר. וכן היא גם היא נתקלקל גם כן האהבה אצלה בכל פעם יותר ויותר, עד שנעשה אצלה שנאה עליו, וברחה מפניו.
ושלח המלך אחריה לבקשה. ובאו והגידו לו שהיא נמצאת אצל המבצר של מים. כי יש מבצר של מים. ושם הם עשר חומות זו לפנים מזו, וכולן של מים. וגם הקרקע שהולכין עליה שם בתוך המבצר היא גם כן של מים. וכן יש שם אילנות ופרות, הכל של מים. ויפי המבצר וגדל החדוש של זה המבצר אין צרך לספר. כי בודאי הוא חדוש נפלא מאד, מאחר שהוא מבצר של מים. ולכנס בתוך זה המבצר אי אפשר. כי יהיה נטבע במים מי שיכנס בו, מאחר שהוא כולו של מים.
והבת מלכה הנ"ל כשברחה, באה עד אותו המבצר. והיתה הולכת שם סביב אותו המבצר של מים. והגידו למלך שהיא הולכת שם סביב אותו המבצר כנ"ל. והלך המלך וחילו לתפסה. כשראתה זאת הבת מלכה ישבה עצמה שתרוץ לתוך המבצר. כי היא רוצה יותר לטבע במים משיתפס אותה המלך, ותהיה אצלו. וגם, אולי אף על פי כן תנצל, ותוכל לכנס לתוך המבצר של מים הנ"ל. כשראה המלך כך שהיא בורחת אל המים, אמר: מאחר שהוא כן, על כן צוה לירות אותה. ואם תמות תמות. והיו מורים אותה, והגיעו אליה כל העשרה מיני חצים שמשוחים בעשרה מיני סמים כנ"ל. והיא ברחה לתוך המבצר הנ"ל, ונכנסה לתוכו, ועברה דרך השערים של החומות של מים. כי יש שם שערים באלו החומות של מים הנ"ל. והיא עברה ונכנסה לתוך כל העשרה חומות של המבצר של מים, עד שבאתה לפנים ונפלה שם ונשארה חלשות. ואני רופא אותה. (היינו זה שהוא בלא ידים הנ"ל).
כי מי שאין בידו כל העשרה מיני צדקות הנ"ל אינו יכול לכנס לתוך כל העשרה חומות הנ"ל, כי יטבע שם במים. והמלך וחילו הנ"ל רדפו אחריה ונטבעו במים. ואני יכול לכנס לתוך כל העשרה חומות של מים הנ"ל. ואלו החומות של מים הם גלי הים שעמדו כחומה. והרוחות הם מעמידים גלי הים ומנשאין אותם. ואלו הגלים שהם העשרה חומות הנ"ל, הם עומדים תמיד שם. אך הרוחות הם המעמידין ומנשאין את הגלים. ואני יכול לכנס לתוך כל העשרה חומות כנ"ל, ואני יכול לחזר ולמשך ממנה, היינו מן הבת מלכה הנ"ל, כל העשרה מיני חצים. ואני יודע כל העשרה מיני דפיקין על ידי העשר אצבעות. כי בכל אצבע ואצבע מעשר אצבעות יודעין דפק מיוחד מהעשרה מיני דפיקין, ואני יכול לרפאות אותה על ידי כל העשרה מיני נגינה. ועל כן אני רופא אותה. נמצא שיש לי כח כזה בידי כנ"ל. ועתה אני נותן לכם זאת במתנה. ונעשה שם שמחה גדולה. וחדוה רבה מאד.
"איזה סיפור..." זרק שלמה לחלל האוויר. "אז מה אתה אומר ר' שמואל, מה המשמעות של הבעטליר בלי ידיים?". שמואל חכך בדעתו כמה רגעים, אך יוסי פתאום ניעור מהספה. "הבעטליר בלי ידיים? זה פו"ר ג'.. תסתכל שם ר' שמואל". שמואל חייך חיוך קטן וקם לעבר הספרייה הקטנה. הוא הוציא משם את אה"ע בליקוטי הלכות, והתחיל לעיין בספר. "יישר כח גדול יוסי!" אמר לאחר כמה דקות. "ר' נתן אומר כאן דברים נפלאים על הבעטליר בלי ידיים!" אמר לבני החבורה והתחיל להקריא.
פו"ר ג' אות י', כא
וְזֶהוּ בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, כִּי הֵם עֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה כְּנֶגֶד עֲשָרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַשִּמְחָה כַּנַּ"ל, ... כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא רִאשׁוֹן לַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וְעִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת עֲשָרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַשִּמְחָה, ... וְכַמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַמַּעֲשֶה הַנּוֹרָאָה וְהַנִּפְלָאָה אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כָּזֹאת מִימוֹת עוֹלָם, הִיא הַמַּעֲשֶה הַנּוֹרָאָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְש אֲשֶׁר אָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁאִם לֹא הָיָה יוֹדֵעַ כִּי אִם זֹאת הַמַּעֲשֶה הָיָה גַּם כֵּן חִדּוּשׁ גָּדוֹל וְנִפְלָא מְאֹד, כִּי הִיא כְּלוּלָה מִכַּמָּה תּוֹרוֹת וּמִכַּמָּה צַדִּיקִים קַדְמוֹנִים וְכוּ' וְכוּ'. וְשָׁם בְּסוֹף הַמַּעֲשֶה הַנַּ"ל, בְּהַמַּעֲשֶה שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי בַּמֶּה שֶׁהִתְפָּאֵר הַבֶּעטְלֶיר שֶׁהָיָה בְּלֹא יָדַיִם נֶגֶד כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁהִתְפָּאֵר בְּהַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדָיו וְכוּ' וְכוּ', ... וּבִפְרָט שֶׁבֶּאֱמֶת מְרַמֵּז עִנְיַן הַחִצִּים עַל כָּל הַפְּגָמִים שֶׁל הָעֲווֹנוֹת הַמַּגִּיעִים לְהַשְּׁכִינָה שֶׁהֵם כְּחִצִּים הַנִּזְרָקִים וּפוֹגְמִים מְאֹד בְּנֶפֶשׁ הַיִּשְרְאֵלִי, וְכָל אָדָם וְאָדָם עַל כָּל עָווֹן וּפְגָם שֶׁהוּא עוֹשֶה, וּבִפְרָט פְּגַם הַבְּרִית, הוּא זוֹרֵק חֵץ מַמָּשׁ לְנַפְשׁוֹ, כִּי בְּרִית נִקְרָא קֶשֶׁת וְחִצִּים כַּיָּדוּעַ, .. וּבְוַדַּאי זֶה שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ הַחִצִּים לְאַחַר שֶׁהִשִּיגוּ וְהִגִּיעוּ לְתוֹךְ הַנִּזְרָק בּוֹ בְּוַדַּאי הָיָה צַדִּיק נִפְלָא וְנוֹרָא, וְחִדּוּשׁ נִפְלָא שֶׁלֹּא נִמְצָא דֻּגְמָתוֹ בְּכַמָּה דּוֹרוֹת שֶׁיִּתְפָּאֵר שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן תִּקּוּן הַבְּרִית לְמִי שֶׁפָּגַם בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְהוֹצִיא הַחִצִּים מִמָּקוֹם שֶׁנִּזְרַק לְשָׁם. וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁהִתְפָּאֵר בָּזֶה הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה נֶחֱשָׁב כְּלֹא נֶגֶד זֶה הַבֶּעטְלֶיר שֶׁהָיָה בְּלֹא יָדַיִם, כִּי זֶה בְּלֹא יָדַיִם שְׁאָלוֹ תֵּכֶף, אֵיזֶה מִין חִצִּים אַתָּה יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ לַחוּץ? וֶהֱשִיבוֹ, מִין פְּלוֹנִי. ... אֲבָל זֶה שֶׁבְּלֹא יָדַיִם הִתְפָּאֵר בַּסּוֹף שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיא כָּל הָעֲשָרָה מִינֵי חִצִּים שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל מִינֵי חֲטָאִים וְכָל מִינֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁבָּעוֹלָם, כָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלַן, הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל הוּא יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ וּלְהוֹצִיא וּלְתַקֵּן הַכֹּל, כִּי הוּא יָכוֹל לִכְנֹס לְתוֹךְ כָּל הָעֲשָרָה מִינֵי חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם שֶׁשָּׁם מֻנַּחַת הַבַּת מַלְכָּה שֶׁנָּפְלָה חַלָּשׁוּת זֶה כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת שָׁנִים, וְהוּא יָכוֹל לִכְנֹס לְשָׁם, לְתוֹךְ כָּל הָעֲשָרָה חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם, וְיוֹדֵעַ לְהוֹצִיא כָּל הָעֲשָרָה מִינֵי חִצִּים וְיוֹדֵעַ כָּל הָעֲשָרָה מִינֵי דְּפִיקִין וְיוֹדֵעַ לְרַפְּאוֹתָהּ עַל יְדֵי כָּל הָעֲשָרָה מִינֵי נְגִינָה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הָרְפוּאָה שֶׁל הַבַּת מַלְכָּה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, כְּלָלִיּוּת נַפְשׁוֹת יִשְרָאֵל, הוּא עַל יְדֵי עֲשָרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַשִּמְחָה. ... עַל כֵּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, מְעוֹרְרִין כָּל הָעֲשָרָה מִינֵי נְגִינָה עַל יְדֵי מִצְוַת שְׁמִיעַת קוֹל שׁוֹפָר שֶׁכָּלוּל מֵעֲשָרָה מִינֵי נְגִינָה. ... וְזֶהוּ בְּחִינַת הָעֲשָרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּשְׁבִיל תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה, כִּי אֵלּוּ הָעֲשָרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים הֵם בְּחִינַת עֲשָרָה מִינֵי נְגִינָה כַּמְבֹאָר בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.
שלמה עצר לרגע והרהר בדברי ר' נתן הקדושים. "אז ר' נתן מגלה לנו שהבעטליר בלי הידיים יכול לתקן את פגמי הברית, ושזה עניין העשרה מזמורים של התיקון הכללי...". לפתע רעיון עלה בראשו. "שמואל.. אתה יודע, בדיוק בתקופה הזאת רבינו גילה את התיקון הכללי לר' אהרון ולר' נפתלי!! הנה:" אמר שלמה והרים את העותק של חיי מוהר"ן שהיה על השולחן.
חיי מוהר"ן קסב
וְאָמַר שֶׁכְּשֶׁאֶחָד יָבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיֹאמַר קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב יִהְיֶה לוֹ תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה וְעָשָֹה תְּנוּעוֹת בְּגוּפוֹ וּבְעַצְמוֹתָיו אָז, וְרָמַז שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חִלּוּץ עֲצָמוֹת אָז בְּקִבְרוֹ כְּשֶׁיֹּאמְרוּ תְּהִלִּים עַל קִבְרוֹ. וְעוֹד דִּבֵּר בְּזֶה הָעִנְיָן כַּמָּה פְּעָמִים. וְאַחַר כָּךְ גִּלָּה הָעֲשָֹרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה, וְיֹאמַר אֵלּוּ הָעֲשָֹרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים יַנִּיחַ עַצְמוֹ לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב לַעְזֹר לָזֶה הָאִישׁ אַפִילוּ אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר וְכוּ' וְיִחֵד שְׁנֵי עֵדִים עַל זֶה כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר:
"והוא מרחיב על זה בשיחות הר"ן:".
שיחות הר"ן קמא
... אחר כך סמוך לאותה העת בעת שהייתי אני בביתי בנעמרוב, אז גלה העשרה קפיטל תהלים לפני הרב דפה ברסלב ולפני חברי רבי נפתלי מנעמרוב. ויחד אותם לעדות על זה. וכך אמר להם: היות בענין זה הידוע (הינו ענין מקרה לילה חס ושלום) נלכדים בודאי שלשה חלקי העולם, אני לוקח אתכם לעדות. ותדעו שאלו העשרה קפיטל תהלים מועילים מאד מאד לתקון קרי והם תקון גמור ומועיל מאד מאד. ... וכמה וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמד על ענין זה ונתיגעו למצא לזה תקון גמור. וקצתם לא ידעו כלל מהו ענין זה. וקצתם התחילו לידע קצת בענין תקון זה, ונסתלקו לעולמם באמצע עסקם בזה ולא גמרו, ולי עזר השם יתברך שזכיתי לעמד על זה בשלמות. וענין תקון זה על ידי אמירת העשרה קפיטל תהלים הנ"ל הוא דבר חדש לגמרי חדוש נפלא כי הוא תקון נפלא ונורא מאד מאד, ... גם יחד אותם לעדות. ואמר שגם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל ויתן פרוטה לצדקה, אפלו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לארך ולרחב להושיעו ולתקנו וכו'. ואני חזק מאד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר שאלו העשרה קפיטל מועילים מאד מאד ... גם אמר אז שענין הנ"ל של אלו עשרה קפיטל תהלים יאמרו ויגלו בפני הכל. ואמר: אף על פי שהוא דבר קל לומר עשרה קפיטל תהלים, אף על פי כן גם זה יהיה כבד מאד לקים. ...
"נפלא ביותר!" קרא שמואל. "אז בעצם יש לנו כאן רמז גדול שקיבל ר' נתן.. אם הבעטליר בלי ידיים יכול להוציא את החיצים ולתקן את הפגמים של האדם, ובפרט פגם הברית, כי הוא יודע לרפא את הבת מלכה על ידי עשרה מיני נגינה, ואם מוסיפים את זה שרבינו בדיוק מגלה להם באותו הזמן את התיקון הכללי, שהוא בחינת עשרה מיני נגינה, ומספר להם שהוא יכול לתקן את כל מי שיבוא לקברו ויגיד את עשרת המזמורים.. זה בהחלט רמז לכך שרבינו הוא הבעטליר בלי הידיים שיכול לרפאות את הבת מלכה!!". שלמה הסתכל על חברו ביראה. שמואל הנהן בראשו והמשיך, "וכמו שר' נתן כותב, זו בחינת ראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, כי עיקר תיקון התשובה הוא בבחינת עשרה מיני נגינה!! אז אם הוא זה שזכה יותר מכל הצדיקים לעניין הזה של הבעטליר בלי ידיים, כי הוא יכול לרפא את הבת מלכה על ידי עשרה מיני נגינה, וודאי שהוא הצדיק שצריך להתקבץ אליו על ראש השנה!!". שלמה הנהן בהתפעלות.
מעשה משריון
"שמואל.." פנה שלמה אל חברו. "אז בעצם ר' נתן קיבל עוד רמז גדול שרבינו עושה את התיקונים של ראש השנה בשלמות שאף צדיק לא עושה, אבל מה קורה אחרי ההסתלקות? ברור שכבר כיסינו את עניין ההסתלקות בכל הבחינות שכבר דיברנו עליהן.. אבל מה עם הבחינה הזאת? בטח ר' נתן מדבר על זה, לא?". שמואל חייך לעבר שלמה. "תראה, בפשטות הרי מדובר כאן על פגם הברית, וכבר למדנו שעיקר תיקון הברית הוא בקבר הצדיק שנסתלק, כפי שכותב ר' נתן:".
חובל בחבירו ג' אות י'
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹסְעִין וְהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים. וְהָעִקָּר בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ כַּיָּדוּעַ שֶׁעִקַּר מַה שֶּׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הוּא בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַבְּרִית ... וְעַל כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים כְּשֶׁבָּאִין עַל קִבְרֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ וְשָׁם עִקַּר תִּקּוּן הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, כִּי הִסְתַּלְּקוּתָם וּקְבוּרָתָם הַקְּדוֹשָׁה הִוא עַל יְדֵי הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל הַהִסְתַּלְּקוּת וְהַקְּבוּרָה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁנִּקְרֵאת אֲסִיפָה. ... וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק בְּעֵת הִסְתַּלְּקוּתוֹ זוֹכֶה לְהִסְתַּלֵּק בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה אֶל כְּבוֹד ה' בִּבְחִינַת כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ. וְעַל כֵּן בִּמְקוֹם קְבוּרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁם אֲסִיפָתוֹ שָׁם שׁוֹרֶה כְּבוֹד ה' בְּחִינַת כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ כַּנַּ"ל וְכָל הַנְּפָשׁוֹת הַזּוֹכִין לָבוֹא לְשָׁם נִכְלָלִין בְּתוֹךְ כְּבוֹד ה' וְעַל יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּנָם, בִּפְרָט תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי כָּל הַפְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא פְּגַם הַכְּבוֹד ה', כִּי כָּל הַתּוֹרָה הִיא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר. ...
"וגם שם ר' נתן אומר שעיקר התיקון הוא בראש השנה".
חובל בחברו ג' אות כ'
... וְעַל כֵּן אָז בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְסֻגָּל יוֹתֵר לְהִתְקַבֵּץ יַחַד עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כִּי אָז עִקַּר הַעֲלָאַת הַכָּבוֹד שֶׁמִּתְגַּדֵּל בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי רֹב עַם. ...
"אז ממילא, כיוון שהבעטליר בלי ידיים מתקן את פגמי האדם, ובפרט פגמי הברית, יותר מכל הצדיקים, ועיקר תיקון הברית הוא בקבר הצדיק דייקא, וודאי שהבעטליר בלי ידיים מתקן את פגמי הברית ביותר לאחר הסתלקותו. וכיוון שעיקר תיקון הברית הוא בראש השנה, וודאי שהוא הצדיק שצריך להתקבץ אליו בראש השנה!". "אני מבין.. יישר כח על העיון העמוק ר' שמואל". שמואל חייך. "אתה יודע, עכשיו מסתדרת לי יותר השמטה מסוימת מחיי מוהר"ן..". שמואל הסתכל על שלמה בסקרנות, ושלמה פתח את העותק של חיי מוהר"ן שהיה מונח על השולחן והתחיל להקריא.
חיי מוהר"ן קסב (השמטה, הוצאת נקודה טובה)
עוד דבר עמהם אז ואמר: כשהולכים במלחמה, לובשים שריון שקורין "פאנצ'ר" וכו', נענה הרב [מוהר"ר ר' אהרן ז"ל שעמד אז לפניו], ואמר שזה בחינת מצות יבום, ונענע לו ראשו הוא ז"ל, וכו', ואמר: דברים כאלה ולשון כזה לא נשמע מיום בריאת העולם, ואמר שהוא תקון הכללי, כי כל עברה יש לה תקון מיוחד, אבל תקון הנ"ל, להיות על קברו, הוא תקון הכללי. גם אמר אז שענין ספור זה של השריון יהיה בסוד ולא יגלו כי אם ליחידי סגלה, אבל ענין התקון הנ"ל של אלו העשרה קאפיטל תהלים, יאמרו ויגלו בפני הכל. ואמר: אף על פי שהוא דבר קל לומר העשרה קפיטל תהלים, אף על פי כן זה יהיה כבד מאד לקיים.
שמואל התבונן בדברים וחשב. "אתה צודק שלמה, רואים מכאן שהקבר והעשרה מזמורים ממש קשורים.. רבינו אפילו קורא להיות על קברו 'תקון הכללי'!". "נכון.." אמר שלמה. "זה גם מסביר לי לשון שכתובה בהקדמה של ציון המצוינת..".
ציון המצוינת - אקדמות מילין
ןידוע משיחות בכתב ובעל פה כי עיקר תיקון הברית תיקון הכללי בשלמות גמור בתכלית הוא דווקא כשזוכין להיות על ציונו הקדוש ולאמרם שם, וכידוע וכו' מהמעשה מהשריון וכו'.
"נפלא.." אמר שמואל. "זה חיזוק גדול לכך שרבינו הוא הבעטליר בלי ידיים, והוא מתקן את תיקון הברית מציונו הקדוש, למי שבא אליו ואומר את עשרת המזמורים שהוא יסד..". שלמה הנהן, ושמואל חייך בסיפוק. "יפה..." אמר לבסוף שלמה כשעיניו היו מוטות לצד בהרהור.
ועכשיו...
שמואל חייך לעבר חברו. "אני מבין.. אתה רוצה מקור יותר מפורש על הבעטליר העוור..". "שלמה חייך בחזרה. "אתה מעיין גדול שמואל.. כן, עדיין חסר לי מקור מפורש..". שמואל הסתכל על חברו כשהוא מאמץ את שכלו ומנסה לחשוב על כיוונים נוספים. "ה'.." פרץ לפתע שלמה בתפילה, "תעזור לנו להאמין בכל ליבנו שרבינו הוא הבעטליר בלי ידיים... שהוא זה שרופא אותנו, במיוחד לאחר הסתלקותו לגובהי מרומים.. עזור לנו להגיע לאומן ראש השנה עם עוד חיזוק.. עם עוד כיסופים בלב.. אנא ממך ריבון כל העולמים...". תפילתו של שלמה שבקעה מליבו ריגשה את בני החבורה, ויוסי לפתע הזדקף מתנוחתו על הספה והרים את ידו. "שנייה.. רבינו אומר בתורה קט תניינא שארץ ישראל היא תיקון גדול לפגם הברית.. ויש לנו המון מקורות שרבינו הוא שורש קדושת ארץ ישראל! אולי זה קשור?". שמואל ושלמה הסתכלו על יוסי בעניין, והרעיון שהציע נשמע כמו כיוון לא רע. "שלמה" אמר שמואל לחברו, "אתה זוכר את המקורות שהסתכלנו בהם כשלמדנו את עניין ארץ ישראל?". שלמה הנהן בחיוב. "מעולה, אני אסתכל בליקוטי הלכות, ואתה תעיין בחיי מוהר"ן, ימי מוהרנ"ת, עלים לתרופה וכו'.. אולי משהו שם יאיר את עינינו". שלמה הנהן בנחישות, ומיד פנה לספרים. שמואל התחיל לעיין בספרי ליקוטי ההלכות שנמצאו על השולחן, ויוסי חזר לקרוא את הספר שקרא במקומו על הספה.
לאחר כמה דקות ארוכות שלמה לפתע עצר על פיסקה מסוימת בספר עלים לתרופה אותו החזיק בידו. "יוסי..." אמר ביראה, "משמים כיוונו אותך!! שמואל, תסתכל, זה המכתב של ר' נחמן מטולטשין על קדושת ארץ ישראל, אבל פספסנו את ההתחלה שלו!". שמואל הסתכל לעבר חברו, ולקח את הספר שהושיט לו לעבר ידיו. הוא התבונן בפיסקה והתחיל לקרוא כשרעד קל אוחז בקולו.
עלים לתרופה – מכתבים בסוף הספר – מכתב ר' נחמן מטולטשין
... אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, בִּתְחִלָּה הוּא פּוּר כִּי פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶֹה פָּרָה, וְכָל זֶה הֲכָנָה לְפֶסַח, שִֹפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים וְכוּ' וְכוּ', וּמְרֻמָּז בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה צֵרוּף פּוּרִים בְּהַפָּסוּק שֶׁמְּדַבֵּר מֵעִנְיַן פֶּסַח. וּתְנוּעַת הַנִּגּוּן בִּרְמִיזוֹת הָעֵינַיִם וְהַיָּדַיִם הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁהָיָה מַרְאֶה לָנוּ תַּלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ מוֹרִי וְרַבִּי מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה גַּם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֲפִלּוּ פָּנִים אֶל פָּנִים מִכָּל שֶׁכֵּן בִּכְתָב. וּבִפְרָט מַה שֶּׁהִתְחִיל אַחַר כָּךְ בְּקוֹל רָם וְחָזָק, בִּתְחִלָּה הָיָה כָּל הַתְחָלוֹת מִפֶּסַח וְעַל כָל כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, "אוּן הַיינְט" (ועכשיו) וּמָשַׁךְ בְּקוֹל נְעִימָה "אוּן הַיינְט" כַּמָּה רְגָעִים וְנִשְׁאַר בִּשְׁתִיקָה. מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָזְנֵינוּ זָכוּ לִשְׁמֹעַ כָּל זֹּאת, וּבִפְרָט אֵיךְ שֶׁגִּלָּה לָנוּ מָרַן מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד הֵיכָן שֶׁמִּתְנוֹצֵץ בְּלִבּוֹ הַזַּךְ כָּל זֹאת בְּכַמָּה צֵרוּפִים, וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף גִּלָּה הַתִּקּוּן שֶׁל הַיּוּד מִזְמוֹרִים בִּפְרָטִיּוּת וְהִזְהִיר אָז לְדוֹרוֹת בְּהַבְטָחָה גְּדוֹלָה בְּעֵדִים נֶאֱמָנִים שֶׁיַּעֲמֹד בְּעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה תָּמִיד כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא וְכוּ', וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף סִפֵּר הַמַּעֲשֶֹה הַנּוֹרָאָה בְּיִרְאָה עִלָּאָה דְעִלָּאָה שֶׁל הַזַיין בֶּעטְלֶירְס, וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף אַחַר פֶּסַח נָסַע לְאוּמַאן, וְכָל זֹאת גִּלָּה רְמָזִים מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהַכֹּל אֶחָד וְהַכֹּל קֶשֶׁר אֶחָד וְכָלוּל בְּהַדִּבּוּר אוּן הַיינְט. וּבְהַהַמְשָׁכָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמָּשַׁךְ תֵּבַת אוּן הַיינְט בַּאֲרִיכוּת נֹעַם. אוּן הַיינְט צְרִיכִין לְגַלּוֹת הַמִּזְמוֹרִים בִּפְרָטִיּוּת וּלְהַבְטִיחַ הַבְטָחָה הַנַּ"ל, אוּן הַיינְט צְרִיכִין לְסַפֵּר הַמַּעֲשֶֹה הַנַּ"ל וּלְסַיֵּם אוּן אִיךְ הֵייל זִיא (ואני רופא אותה), אוּן הַיינְט צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְאוּמַאן וְלִנְטֹעַ מְקוֹם קְדֻשָּׁתוֹ לְדוֹרוֹת עוֹלָם בְּאוּמָאן, טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' עַל אֲשֶׁר זָכִינוּ לֵידַע מִכָּל זֶה וּלְהִתְנוֹצֵץ בִּלְבָבֵנוּ אֵיזֶה מְעַט כְּמֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, וּלְבָאֵר כָּל זֹאת אִי אֶפְשָׁר בִּכְתָב, אַךְ מֵעֹצֶם אַהֲבַת אֱמֶת שֶׁמֻּשְׁרָשׁ בִּלְבָבֵנוּ מִנְּעוּרֵינוּ לא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק לִיקַח עֵטִי וְעִתִּי בְּיָדִי לִרְשֹם עַל כָּל פָּנִים מַה שֶּׁהוּא, כִּי הַהַזְכָּרָה בְּעַצְמָהּ מְחַיֶּה וּמֵשִׁיב נַפְשׁוֹתֵינוּ הָעֲיֵפוֹת וְהַחֲלוּשׁוֹת, מִי יִתֵּן שֶׁנִּזְכֶּה עוֹד לִרְאוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים בַּחַיִּים חַיּוּתֵינוּ לְדַבֵּר כָּל זֶה פָּנִים אֶל פָּנִים אַךְ הַכְּלָל הוּא אַשְׁרֵינוּ אוּן אַשְׁרֵינוּ וְכוּ' וְכוּ'. ...
"מדהים.." אמר שמואל לבסוף כשעיניו נעוצות בספר הקדוש. "ר' נחמן מטולטשין נותן לנו הצצה נדירה למה שקיבל מרבו, לרמזים ולצירופים שר' נתן גילה בקשר לאומן!! והוא מקשר את התיקון הכללי, את הבעטליר בלי ידיים, ואת נטיעת מקום קדושתו באומאן, ואומר שהם דבר אחד!! שלמה, אנחנו ממש בכיוון!! קיבלנו כרגע חיוך עצום מר' נחמן מטולטשין זצוק"ל..". שלמה הביט בשמואל בהתרגשות, ולחלוחית קלה עלתה בעיניו. "תודה לך ה', עמלנו הוא לא לשווא..". שמואל חייך לחברו, כשהוא עדיין נרגש מהגילוי האחרון.
כי כל ביתה לבוש שנים...
"אז הכל קשור.. מקום נטיעת קדושתו לדורות, הבעטליר בלי הידיים והתיקון הכללי... הלוואי שהיינו מגלים עוד קצת על החיבור הזה שמואל.. ר' נחמן מטולטשין גילה טפח וכיסה טפחיים...". שמואל הרים גבותיו והנהן בחיוב. "כן, אתה צודק שלמה.. אבל ברוך ה' גילינו הרבה.. כל פעם שאנחנו נפגשים, אנחנו מתחברים עוד יותר לעומק הנשגב של הפסוק 'ואת עלית על כולנה', אנחנו מגלים עוד היבט בגדולה של רבינו הקדוש..". שלמה התחזק מדבריו של חברו, אך ליבו היה עדיין מלא בכיסופים לגלות עוד. "ואת עלית על כולנה.. שקר החן.. והבל היופי" התחיל יוסי לזמזם לעצמו את הניגון של 'אשת חיל'. שלמה ושמואל הביטו על הבחור בן השבע עשרה בחיוך, והמשיכו בשיחה.
"כן, ברוך ה'.." אמר שלמה, "באמת גילינו המון.. יש לנו המון רמזים שרבינו הוא הבעטליר בלי ידיים שרופא אותנו, במיוחד בראש השנה, וממילא, כיוון שהוא זכה לעניין תיקון הברית יותר מכל הצדיקים, ממילא במקום גניזתו הקדוש, שם עיקר תיקון הברית, צריך להתקבץ עליו יותר ויותר על ראש השנה.." שמואל הנהן בחיוב. "ידיה שילחה בכישור, וכפיה תמכו פלך, כפה פרשה לעני, וידיה שילחה לאביון.." המשיך יוסי לזמזם לעצמו. "אכן" ענה שמואל לחברו, "זאת כוונת רבינו במעשה, הוא זה שיש לו את הכח הכי גדול בידיו, להחזיר את החיצים, לתת עשרה מיני צדקה, ושאר הכוחות שרבינו מזכיר שם". "עשרה מיני צדקה?" שלמה שאל ועצר. הוא גירד במצחו, והיה נראה שהוא מאמץ את מוחו להיזכר במשהו. "שמואל!" לפתע קרא שלמה לחברו. שמואל הסתכל על שלמה במבט שואל. "כפה פרשה לעני, וידיה שילחה לאביון! הידיים, שמואל, הידיים!!". שמואל כווץ גבותיו וניסה להבין מה חברו מנסה לומר לו. שלמה עמד מול שמואל כשהוא מנסה למצוא את המילים, עד שלבסוף פשוט תפס עותק של כוכבי אור שהיה מונח על השולחן, ודפדף בקדחתנות עד שמצא את האות שחפץ בה. "הנה!!" אמר והושיט לשמואל את הספר. שמואל לקח את הספר לידיו והתחיל להקריא.
כוכבי אור – חכמה ובינה כא
גַּם אֲשֶׁר יִשְׁתַּדֵּל בְּנִפְלְאוֹת אַרְבָּעָה כֹּחוֹת שֶׁנִּמְצָא בְּיָדָיו הַנּוֹרָאִים, לְהַצִּיל וּלְרַפֵּא לְכָל נִשְׁמוֹת יִשְֹרָאֵל, וּבִפְרָט וּבִפְרָט לְכָל אֲשֶׁר יְעוֹרְרֵם בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶֹה, שֶׁהִיא נְתִינַת הַצְּדָקָה וַאֲמִירַת הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים בְּבֵית צִיוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁמְּרֻמָּז כָּל זֶה בְּהָאַרְבָּעָה פְּעָמִים יָד הַכְּתוּבִים שָׁם, הֲלא הֵמָּה, "יָדֶיהָ" - שִׁלְחָה בַ'כִּ'י'שׁ'וֹ'ר "וְכַפֶּיהָ" תָּמְכוּ פָ'לֶ'ךְ, "כַּפָּהּ" - פָּרְשָֹה לֶעָנִי, "וְיָדֶיהָ" - שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן, וְעַל יְדֵי כָּל זֶה "לא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשֶּׁלֶג הַגֵּיהִנָּם" (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם) כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁ'נִ'י'ם' ...
שמואל הביט לעבר שלמה עם עיניים פקוחות ביראה. "נורא.. נורא ביותר.. שלמה, ר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין מגלה עוד טפח עצום.. הוא לוקח את הרמזים שפיזרו מוהרנ"ת זצוק"ל ואביו ר' נחמן מטולטשין זצוק"ל צעד אחד קדימה, ואומר לנו בפירוש.. רבינו הוא הבעטליר בלי ידיים, נתינת הצדקה ואמירת התיקון הכללי על ציונו הקדוש הוא האתערותא דלתתא שלנו, כדי שרבינו הקדוש ירפא אותנו!!". "לא יאומן.." אמר שלמה והסתכל על חברו ביראת קודש ובהתרגשות. יוסי גם הוריד את רגליו אל הרצפה וישב בספה כשהוא נרעש מהגילויים שההשגחה האלוקית זימנה לידם. "שמואל.." אמר שלמה לחברו, "רבינו סיפר להם בחורף תק"ע שהוא הבעטליר העוור שממנו נמשכת קדושת ראש השנה, שהוא הבעטליר בעל החטוטרות שמעלה אותם למעלה מהמקום ודן אותם לכף זכות בראש השנה, ושהוא הבעטליר בלי ידיים שמרפא אותם.. אותנו.. כי הוא יכול להיכנס לתוך העשרה מיני חומות של מים, ויודע להוציא את העשרה מיני חצים, ויודע את העשרה מיני דפיקין, ויודע לרפא אותנו על ידי עשרה מיני נגינה..". שמואל הנהן ביראה. "ר' נתן.. אסף את הרמזים" המשיך שלמה, "והבין שהכל קשור שמואל, הכל קשור.. הבעטליר בלי ידיים, התיקון הכללי, נסיעתו להסתלק ולהיטמן באומן.. שמואל, זכינו, זכינו שר' נתן הצליח להבין מה שרבינו ניסה כל הזמן להגיד לו... בתורות, בשיחות, במעשיות.. זכינו שר' נתן נתן לנו את ראש השנה באומן!". שמואל מחה דמעה מעינו, וגם יוסי ישב נבוך על הספה. החבורה נשארה כך לכמה דקות ארוכות, כשלאט לאט הגדולה של ראש השנה של רבינו הקדוש, והגדולה של הצדיקים הנוראים שמסרו נפש דור אחרי דור להבין, לגלות, לייסד ולמסור לעם ישראל את ראש השנה במקום גניזתו הקדוש, בעיר אומאן, החלה לנחות לתוך ליבם ולמלא את מהותם.